ישבה ועדת הגיל הרך החליטה ברגישות רבה שאימא של עלי ויונה תניק את ילדיה זמן קצוב ובסיומו יהיה עליה להיניק את התינוק של האם השנייה

1. עוד כמה מילים על הסרט "ארבע שעות ביום - הלינה המשותפת בקיבוץ מנקודת מבטן של האימהות" .

2. אז קודם כל אני מבקש להזדרז ולהזכיר שהיו גם אבות בלינה המשותפת. אבא שלי למשל היה מגיע הרבה להשכיב אותי לישון ולספר לי סיפור של "לילה טוב" לפני השינה. בעיקר משום שאימי הייתה מאושפזת הרבה שנים בילדותי באשדות.

3. למען האמת חשוב לי לומר שהיו בלינה המשותפת הרבה חוויות יפות של "יחד ילדים" כזה. אבל היו גם ימים ולילות קשים מנשוא. ובעיקר לילות של געגועים עזים להורים ובריחות אל חדר ההורים באישון לילה.

4. כאשר ראיתי את כל הנשים והאנשים הערכיים האלה מהקיבוץ הארצי המופיעים בסרט, נזכרתי לפתע שהילדים היחידים בשוה"צ שקראו לאבא שלהם אבא היו שלומית ומיכאל קובנר... (סתאאאם אני יודע שזאת רק אגדה אורבנית).

5. הסיפור הבא מזכיר קצת את משפט שלמה והתינוק:

אז ככה, ידידי ורעי האהוב עלי מאוד המשורר עלי אלון זכרו לברכה, בעל 'מדרש הקרפדים' ועוד הרבה ספרי שירה טובים ויפים אחרים, סיפר לי פעם שכאשר נולד יחד עם אחיו התאום יונה בשנת 1935 בקיבוץ עין שמר, אימם שפעה חלב לרוב. יחד איתם בבית התינוקות הייתה אם שהתקשתה מאוד להניק את תינוקה. נוצרה בעיה. מצד אחד אם שופעת חלב ומנגד אם שאין לה די חלב.

6. ישבה ועדת הגיל הרך, השם יעקב חזן ייקום דמה, ולאחר דיון חינוכי מעמיק החליטה ברגישות רבה שאימא של עלי ויונה תניק את ילדיה זמן קצוב וכאשר הזמן הקצוב יסתיים יהיה עליה לעבור ולהיניק את התינוק של האם השנייה.

7. ויום אחד כאשר אימא של עלי ויונה הניקה את ילדיה כמה דקות יותר מעבר לזמן שהוקצב לה, הלכה האם השנייה במר ליבה עליה להתלונן לוועדת הגיל הרך שאימא של עלי גוזלת את החלב שמגיע בדין לתינוק שלה.

8. לדין הזה קראו אז "דין התנועה".