חיים ביחד, מתים ביחד | יניב גולן
אורי הייטנר כתב פה על הפלסטינים שנהרגו במהלך הסכסוך כמי ש"מסרו את נפשם על הזכות הגדולה לרצוח יהודים". ובכן, זה דיבור גזעני. אם כל צד ימשיך למנות רק את מתיו שלו, רשימת הקורבנות תתארך. רמז: לא רק מהצד שלהם
היי אורי הייטנר,
אני רוצה להתייחס למאמר החריף שלך, נגד טקס הזיכרון המשותף הישראלי-פלסטיני. בין השאר כתבת שם כי "אין דבר המחלל את הסולידריות הלאומית של יום הזיכרון, יותר מהמרתה בסולידריות עם הרוגי האויב, בטקס השעטנז שמתקיים כבר 18 שנים". מצטער, אבל החלוקה שאתה מדבר בשמה - מין אקסיומה קוסמית של "אנחנו והם" - אינה מקובלת עלי יותר. ומלבדי, יש עוד מיליונים מאזרחי ישראל שמסתייגים ממנה עמוקות. נכון שרובם ערבים (אני שייך לאלה שסופרים את האזרחים הערבים, אגב). חלקם של היהודים בציבור הזה אינו גדול, אכן, אך הוא גדל בהתמדה: 15,000 איש השתתפו בטקס שאורגן בלי שקל מהמדינה, ועוד 300 אלף צפו אונליין. בשורה התחתונה, אורי, הריני להבטיחך שאם כל צד ימשיך למנות רק את מתיו שלו, רשימת הקורבנות תתארך. רמז - לא רק מהצד שלהם.
***
אתה כותב על הפלסטינים שנהרגו במהלך הסכסוך כמי ש"מסרו את נפשם על הזכות הגדולה לרצוח יהודים". ובכן הייטנר, זה דיבור גזעני, שמעיד על חולשה עמוקה. עולה ממנו כי אחינו הערבים הם מין חיות טרף שכאלה, עם תאווה לדם יהודי דווקא. באירופה עוד טרחו לפחות והסבירו שאנחנו זקוקים לדם הילדים הנוצרים בשביל המצות לפסח. אבל אצלך אין שום הקשר: לא רכיב סודי במתכון לפיתה מושלמת, לא הנישול, לא המלחמות, לא העינויים, לא גזל הקרקעות בחסות חשיכה ובחסינות מושל, לא ההתנחלויות, לא המשטר הצבאי, לא הרס הבתים, לא הרדיפה, וגם לא גלגול העיניים הקורבני.
אבל האמת היא שאנחנו והם דווקא דומים זה לזה. מדובר בשני שבטים של בני כלאיים, שהדת הקדומה עדיין מעצבת את תפיסת עולמם. פליטים מוכי גורל. אתה משכיל ממני בהרבה ויודע היטב שכאשר היהודים נאבקו על עצמאותם, הם שמו פצצות באוטובוסים ובשווקים. עד היום, הפיגוע הקטלני ביותר שהתרחש בארץ, פיצוץ מלון המלך דוד, בוצע על ידי יהודים (ויקיפדיה: "רשימת פעולות האצ"ל").
להזכירנו: בשנות הארבעים, האירופים האהובים והנאורים, אלה שעל כידוניהם עשינו את דרכנו בחזרה לא"י, טבחו זה בזה בקצב של מיליון איש בחודש. ובעצם גם עכשיו יש בלב היבשת מלחמה אכזרית. המסקנה המתבקשת: אין אנשים בעולם, יש רק מצבים. לכן אתה ואני תומכים בסוציאליזם, במידה כזו או אחרת. ההוויה קובעת את ההכרה.
***
אז מבחינתי, אורי, זה כבר לא "אתה ואני נגד מוחמד וסולימן". כי מוחמד וסולי חברים שלי. ביחד אנחנו נאבקים למען מציאות טובה יותר לכולם (וגם משתדלים ליהנות, על הדרך). החיים הם הזדמנות להיות ביחד ואתה מוזמן להצטרף. מכאן תבין שאני סולד מהדיבורים הישראליים הדביקים אודות אותה "אחדות" מדומיינת, שכולנו נדרשים לדבוק בה. כי כמו שמשינה שרים "אנחנו שניים – בטח לא לבד". אני, וכנראה שגם הבנים שלי, לא נסכים להמשיך ולהיות פיונים במחזה המעוות של חיים על החרב ועליונות יהודית. זה נגמר. We don’t get fooled again.
הרצח הראשון במקרא מתרחש בשעה שקין הורג את הבל, ללמדנו שכל רצח הוא ביסודו הרג של אח. כי אם כולנו בניו של אדם - התכחיש זאת? - הרי יוצא שכולנו אחים. ולכן האחדות האמיתית תתגשם כאשר נראה גם את הפלסטינים כמי שאינם שונים מאיתנו במאום. ונדאג שיהיה חופש ושוויון וצדק לכולם. אם הפרויקט הציוני נועד לבסס שליטה של עם אחד על חייו של עם אחר, אין לו שום הצדקה היסטורית ושום תוחלת מוסרית. הוא גם לא יתקיים.
רבים מהיהודים, מופת עולמי של השכלה וחריפות שכל, דיברו לעתים קרובות 4-5 שפות. היום אנחנו לא מסוגלים לשאול בערבית "סליחה, היכן השירותים?". בהתחשב בדמיון בין השפות, זה קצת מוזר, לא? הנה ההסבר שלי: אנחנו לא מבינים ערבית כי אנחנו לא רוצים להבין את הערבים. ולא מכירים אותם, כדי שלא נצטרך להכיר בהם. אנחנו אומרים: "מצטערים, הייתם צריכים להסכים לתוכנית החלוקה". ואנחנו נוזפים: "איך הסכמתם שהמופתי הדפוק הזה יגרור אתכם ואותנו לאסון נורא שכזה?" כאילו לא עברו 75 שנים; וכאילו שאנחנו עצמנו לא נגררים כבר שני עשורים על ידי מנהיג סכסכן ומושחת, טיפוס הזוי שמקים כאן בשם הציונות מדינת אפרטהייד דו-לאומית. בוודאי שאין אנו מוכנים לחלוקה, למרות שהיא אינטרס יהודי מובהק.
כדי לפתור משוואה צריך להסתכל על שני אגפיה. כמאמר הקלישאה: אם לא נחיה ביחד, נמות ביחד.
"להיות עם חופשי בארצם". (גרפיטי של טל יאסין. צילום: יניב גולן)
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
תגובה למופת
כל מילה בסלע.