אלברט ומומו, הפגנות קיציות, ארבעים ואחת | דני גפן
הפגנות קיציות
ובקיץ נצא לכיכרות
ונלבש את הבגדים הנכונים
ובקיץ נפריח סיסמאות
ונשיר שירים יפים
ואז יבוא הסתיו
והחורף והגשם שבעקבותיו
ונשקע בתלאות החיים
וכבר לא נאהב
ונחכה ששוב יתחמם
גם האווירה וגם האקלים
ועוד פעם נשבע
שטעינו והחיים מסריחים
ואז יחזור הקיץ
ושוב לכיכרות נצא
וכרגיל נחלום על שינוי
שכמובן לא יצא
עשרים/ארבעים
ואחת
עכשיו
היא בת עשרים
יפה
כמו שחלמתי
כשהייתה
בת שלוש
ובשכנות
להוריה גרתי
עכשיו היא בת
עשרים
אבל
עדיין מתביישת
ראיתי
אותה לבדה
לגשת
או לסגת ?
בסוף פסעתי
לעברה
והכנתי
משפט פתיחה
היא רק
עמדה וחייכה
ואת כל
מילותיי לקחה
עכשיו היא בת
עשרים
ואני
בן ארבעים ואחת
אין לי
שום סיכוי
אני יודע וליבי
נצבט
ובנובמבר היה עוד קיץ
אבל בריכת השחייה כבר רוקנה
צפונה משם בבית העלמין
אלברט ומומו שוב נפגשים
אלברט כבר מכין קפה
כשמומו שוחה בריכה אחרונה
בסיומה יצא ויתחיל לצעוק
על הרפת, הקיבוץ והמדינה
אלברט מצידו מנסה להרגיע
אחר כך יחייך בהבנה
לעצמו הוא חושב ומצטער
יותר מידי שנים בלי אישה
מומו מנחש מחשבת אלברט
ואז צוחק בקול רם
בוא חביב הוא אומר
מאוחר, בוא נלך מכאן
אלברט נועל את שער הבריכה
מומו משחרר את שרשרת הכלבה
בודדים אך ללא טינה
הם נבלעים בתוך החשכה.
נועלים את שער הבריכה, נבלעים בחשכה (התמונה מאתר ראש הנקרה)
דני גפן הוא חבר קבוצת גבע
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!