אקדים ואומר שאלכסנדר פן בסיום הוא פנינה.
באשר לשאר, אף אחד לא הדיר איש או אישה. מי שרצה לבוא בא. ומי שלא לא. כמו בשיר של זאב "ומי אשר לב לו הצמא לאור יישא את עיניו ויבוא אלינו...". קצת מעליב שלא ספרת או איינת את תנועת החלוץ והקיבוצים העירוניים שרואים עצמם נמצאים במחנה הדמוקרטי, ומביאים אל הדמוקרטיה את הסוציאל' שכה חסרה לך. ברור שאם נצרף גם הסוציאליסטים הלאומניים נקדיח את התבשיל ונקבל נציונל-סוציאליזם. ומכך יש להיזהר. באשר לאנשי צבא וגנרלים, הרי שגם יצחק שדה היה איש צבא וגנרל ו'בשבילי גבורה' המופתי שלו הוא כותב:
..." היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית. לאומץ
שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד אם חזקה בו נכונות ההקרבה.
הפחד הוא מעצור, והאיש הנכון יתגבר גם על המעצור הזה.
הגבורה אינה מושג צבאי. כל מקום שאתה מוצא בו הקרבה, גם גבורה
תמצא שם. אדם ההולך לערוך תצפיות מטראולוגיות על אי בודד, באזור של
חשיכה ושלגים, גיבור הוא, ודרכו קשה פי כמה מדרכו של איש היוצא
להסתכנות חד-פעמית.
הרופא המטפל בחולים במחלה מדבקת המסכנת אותו, גיבור הוא.
גיבור הוא גם המתיישב החלוץ, גם איש הרוח החי למען רעיונו ומפעל חייו.
הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום.
אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה לצבאיות, מסיבה מובנת: מהלוחם
נדרשת הסכמה מראש להקרבה מקסימאלית, להקרבת החיים.
אך אין זו הדרך היחידה - - -
הגבורה, כמו כל כשרון, אינה רכוש פרטי. היא סגולה המעשירה את הכלל -
- - לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה, אלא האנוכיות. האיש האנוכי
יכול להיות אמיץ, אבל גיבור לא יהיה. אין גבורה בבריונות, אף לא בנועז
ביותר. הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית..."
ועם הקול הצלול של יצחק שדה מתאים לי לסיים. שיהיה בהצלחה לכולנו בהפלת שלטון הרשע והרעל.
