במצב אליו נקלעו מרבית הקיבוצים אין דרך חזרה אל הקיבוץ הקומונלי.

לא ברור לי למה ברמת התק"צ אין פרוגרסיביות בתשלום המס.
כתנועה שחרטה על דגלה ערבות הדדית, לא נעשה הצעד הפשוט והברור שאפילו המדינה עושה במיסוי הפרוגרסיבי שלה.
קיבוץ עם חובות או הכנסות נמוכות נדרש לשלם סכום זהה לקיבוץ עשיר עבור כל חבר. קיימת אפשרות של מו"מ בין הקיבוץ לתק"ת של פשיטת יד של הקיבוץ העני, אך מדובר בתהליך פרטני ולא בהחלטה פרוגרסיבית גורפת.

שהפרט אחראי על עצמו הוא כן מספק ערך לקהילה - ע"פ יכולתו כמובן.
הכביסה בבית הינו זולה יותר מאשר לשלם יותר בעקיפין על מכבסה לא יעילה בהם הביגוד מחו"ל תמיד היה נעלם.
ההפרטה שיפרה את מצב הקיבוץ והפרט לאין שיעור, החזירה את הבנים הביתה ועוד. 
זה לא אומר שהכל מושלם, יש מה לשפר.

היום חברי הקיבוץ יכולים לקבל יותר בעת צרה,  מביטוחים פרטיים וחסכונות אותם יפדו בימים שחורים, עדיף להפחית תשלומים לקיבוץ (אלה כוללים יותר תשלום על משרות לא יעילות מאשר שירותים או עזרה הדדית).

רק הנאיבים והחברים המאוימים, בעיקר חברי הקיבוץ המבוגרים, לא ראו את המובן מאליו אותו תיארת