|
eli@ebelaw.co.il |
אוי לא לעולם כולו המזרח תיכון שבו אליהו בן עזרא 10/11/2023 08:10 |
הייתי רוצה להוסיף כי אנחנו במזרח התיכון ובמזרח התיכון הכללים שונים משאר רב המקומות העולם. מילותך מילים כדורבנות. אבל כאן במזרח התיכון, לדאבוני החזק והכח שולטים. הם אלה שמתווים מדיניות. עם ישראל הוא החזק ולו יש את הכח, ברם במשך השנים שכחנו להשתמש בחוזק ובכח, בעליונות בחוכמה ובעורמה. כאן באזור אין דמוקרטיה. הצד השני, בעל משנה סדורה כתובה להרוג בכל מחיר את "החזירים" "העכברים"- כך הם מכנים את היהודים. לא יעזרו 40 שנים להחליף דור עזתי מחונך לשלום וחיים וגם לא 400 שנים, לדאבוני לא יעזור. אם נבין שעל חרבנו אנחנו חיים, כי אנחנו עם מקדשי החיים והם אסופי עמים המקדשים את המוות, אז גם נשכיל להבין, מה שהיה טמוע בנו תמיד, כי "הקם להורגך השכם להורגו", הוא לא סתם ביטוי מצוץ ותלוי באוויר, כי אם דרך חיים. כאשר עם ישראל השתמש בזה, ניצחנו, יצרנו כח הרתעה, חיינו בשלווה וגם הגענו להסכמי שלום עם מדינות האזור, כמו מצרים וירדן. רק מתוך שימוש בכח כשנדרש הגענו להשגים, כי כך פועל המזרח התיכון. היהירות של המדינה והצבא כי בחוכמה, באמצעים הטכנולוגיים נעשה לנו "הגנה", היא טעות חמורה שעלתה לנו בהרוגים, פצועים, חטופים, ואפשר לומר בהרכנת ראש, באזרחים שחוטים. פה במזרח התיכון, צריך להפגין כח ותמיד רגע אחד לפני כדי לשרוד. צריך לקום להרוג רגע אחד לפני שקמים להורגך, צריך להיות עם היד על הדופק כי קיים רצון מתמיד במזרח התיכון לשחוט ולהרוג. עצם העובדה שיש לעם ישראל כח וחוזק ואת כל הכלים הדרושים לחיות ולנצח, הרי הם שווים כקליפת השום אם לא נעשה בהם שימוש ובעיתוי הנכון. העיתוי היה אמור לקרות כמה רגעים לפני ה 7 באוקטובר, והכתובת הייתה כתובה על הקיר ולא ב 8 באוקטובר שהמעשה כבר נעשה. די כבר להגיב. די כבר לחשבן. די כבר להצטדק בפני כל העולם. יש לנו את המוסר הפנימי לחיים, לשלום, לדמוקרטיה ואף אחד לא ייקח את זה מאיתנו, ולכן אם נפעל בכח בתקיפה ולא כתגובה, כאשר אנו מאמינים שצריך להגן על אזרחנו, לא יישנו מראות מזוויעות שהדמיון לא יכול להעלות על הדעת והמח אינו יכול להכיל, ולא נאלץ להזיז ובטח לא לפנות תושב אחד מביתו. ארה"ב היא מעצמת העולם, וכשצריך מבינים כולם שבעל הבית השתגע ולא מעזים לפצות פה, גם אם המעשים נראים לעיתים לא פורפורציונאליים. מתי ישראל תבין שהיא מעצמת המזרח התיכון, וכן לפעמים בעל הבית צריך להשתגע במזרח התיכון. כגזירה שווה, עלינו לתקוף ולפעול בגזרת הלבנון ולהסיר את האיום הקיומי, ולא להגיב מידה תחת מידה. הרי כשהכל יירגע, נסרראלה ימח שמו, ימתין שנה שנה וחצי, הכוחות העומדים על המשמר בגבול הצפוני יתפנו, והוא ישכפל את מה שנעשה בדרום במכפלות, ואלוהים ישמור אותנו. מדוע אני צריך לשמוע מאשתי היקרה שהיא לא מוכנה לחזור לגור בראש הנקרה אם לא ירחיקו את אוייבנו מהגבול?! מדוע?! אני ערג לחזור לביתי, אני מאושר במקומי 20 שנים. אם אני החזק במזרח התיכון, מדוע אני זה שלא יכול לחזור לביתי חודש, חודשיים ואולי לעולם לא?! אם אני החזק, ומה שאני מבקש הוא לחיות בשקט ובשלום, והחלש לכאורה דורש את חיינו 24/7 וחי את המוות של אזרחנו, תמוה בעיני מדוע שאני ורבים כמותי לא יכולים באמצעות מנהיגנו וצבאנו להרחיק את האוייב מהגבול ולהכות בשורש הרוע כל פעם שהוא מאיים לצמוח מחדש, בלי להמתין שנים שהרע יהפך לגזע איתן ומחומש כדבעי?! במהלך חיי למדתי, כי עלי לעשות את מה שאני חושב ומאמין שנכון הוא לעשות, כי על ברכי הדמוקרטיה חונכתי, כי את ערכי המוסר היהודי ינקתי, כי יש לכבד אדם באשר הוא אדם. אז די עם ההתחסדות. ברור שעל כל מעשה שלי, יהיו כאלה שישבחו אותי ואחרים יגנו אותי, וזו הסיבה שאני נאמן למצפוני ועושה את מה שאני מאמין שנכון לעשות. כך גם מדינת ישראל שלנו צריכה לנהוג, לעשות את מה שהיא מאמינה שצריך לעשות ומועד, ללא צורך לחכות לתגובת מזכ"ל האו"ם שמגנה את פעולות צה"ל בעזה ומתעלם מהשחיטה בדרום, לשקט המקפיא של הצלב האדום שאפילו לא פונה לחמס או ל"עם הפלסטינאי" לדרוש אות חיים מילדים, נשים וזקנים חטופים המהווה פשע מלחמה וגם לא לתמיכה של מדינות אירופה וארה"ב כי זכותה של ישראל להגן על עצמה. כל אלה דיבורים, ובמזרח התיכון צריך לעשות ויפה שעה אחת קודם. העולם שלנו, כולל כל מדינה על פני כדור הארץ, גם יתעורר לו בשלב כלשהו, כי השלב הראשון קודם ל 7 באוקטובר, החל בהפגנות בעזה כנגד עם ישראל, אימונים בצמוד לגבול והסתיים בפעולות הרס וחמס. גם בעולם אנחנו רואים כח הפגנתי עצמתי של תומכי הפלסטינאים, הפגנות שעקב בצד אגודל הופכות גם אלימות עד למקרה רצח ספוראדי של יהודי במגפון או הכאת סטודנטים יהודיים ברחבי האוניברסיטאות. זו רק שאלה של זמן שבעולם כולו או חלקו יחלו פעולות שחיטה והרס בשם הדת. השאלה הנשאלת, האם כאשר העולם יתעורר ישראל תהיה עדיין קיימת? לא הייתי ממתין לתשובה לשאלה זו. במקום מדינתי הייתי עושה ולא מדבר, הייתי מבצע ולא ממתין, הייתי משתמש בכח שקיים אצלי רגע או שניים לפני שקמים להורגי, ולא רק מצהיר כי יש לי כח כזה וחכן הזהרו מפניי, כי זה לא עובד פה. הייתי מגן על משפחתי ולא באופן פורפוציונאלי, כי להשאר בחיים ולשרוד מאיום אוייב שבאופן אובססיבי ותמידי נכסף להורגך, אין דרכים יפות להצדיק את רצוני לחיות בשלום, משום שאין צורך להצדיק דבר כזה. הלוואי שישוב לנו החוסן להתקיף את האוייב ללא מורא רק כשצריך ורגע אחד עוד קודם, כדי לחיות בשקט, כדי להשאר בביתנו ללא מורא, כמו שתמיד חוזר לו החוסן הקיים בעמנו, בעורף שלנו ולאזרחנו בהגנה על מולדתנו. "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" ולא רק במילים אלא במעשים. אנחנו חיים במזרח התיכון וכאן הכללים שונים. אוי לנו אם נמתין לעולם שיטפל במזרח התיכון שהולך ומתפשט עליו. "עם ישראל על חרבו הוא חי", משכך כדי להתקיים ולחיות על אדמתנו, "הקם להורגך השכם להורגו". חבל שלא ניתן לחיות עם כל אוייבנו בשלום כמו מצרים וירדן. אי אפשר להכריח צד לחיות בשלום, כמו שלא ניתן לרקוד טנגו באופן יחידני, אבל גם לא ניתן לכפות עלינו למות בארצנו על חרבו של האויב, ואם זו הברירה, אזי ידעו ויראו אוייבנו כי על חרבנו הם יפלו לנצח נצחים כי במזרח התיכון אלה הם הכללים. |
|
|
