המושג "קדושת החיים" גורם התנכרות מאנשים שבגיל מבוגר מיצו את מה שרצו בחיים וכבר לא יצליחו לממשאת מה שלא הספיקו, כשהחיים הופכים לסדרת ריטואלים ומנהגים יומיומיים לתחזוקת החיים והבית, כשדנים את האדם/אישה להאריך ןלחוות את ההדרדרות הבלתי נמנעת של הגוף והמוח, לעיתים בבדידות, אולי בריחוק מבני משפחה. זה לא דיכאון, זאת תחושה שעשיתי את שלי ואיני מעוניין להזדקן עוד, להפוך לתלותי ונזקק לטיפול. ההתנכרות ממי שמיצה את חייו מבלי שחלה סופי גורמת להתאבדויות באמצעים אלימים כשאין בהשג אמצעים תרופתיים אפקטיבים. הגיע הזמן לתקן ולחוקק את הזכות לסיום חיים מבחירה עם הספקת אמצעי יעיל ולא אלים מבלי שידביקו את הסטיגמה של דכאוני כרוני, אבדני ושאר הבחנות כאילו רפואיות שבסיסן מוסרנית משורש דתי יהודי-נוצרי.