לכן שורש הבעיה הוא אכן באידיאל ה"אדם החופשי" - זה החופשי מזיקה לחבריו, לקהילתו, ולכל שאר המעגלים. "חופש" זה הוא אכן אידיאל כוזב והמענה לכזב הזה הוא חזרה לחינוך הבנוי על זיקה באשר היא - ובמיוחד זיקה בין אדם לחברו ובין אדם לסביבתו בהם נמחק הניכור אך נותר האדם כאישיות אותנטית וייחודית. מאידך - בזיקה הלאומית, שאינה מבוססת על שיח בין אישי, יש חשש לאבדן האותנטיות והייחודיות האישית והיטמעות בגל גדול שמגיע גם למקומות הטוטליטריים.