הקבוץ המתחדש קיבל את הלגיטימציה החוקית-משפטית שלו מדו"ח חשוב שהוגש לממשלה בשנים 2003-4. זה היה דו"ח ועדת פרופ' בן רפאל. הממשלה אישרה את הדו"ח ולאחר מכן כל קבוץ שביקש להיות "קבוץ מתחדש" חוייב, טרם אישור תקנון מעודכן, לקבל תקנון שינוי תואם ברוב של לא פחות מ-75%. השאר אמנם היסטוריה, אבל בשטח בלגן שלם ובעיות דמוקרטיה קשות שלא מתקרבות לפתרון. המונח היבש והגולמי "דמוקרטיה" משמש כסות ועלה תאנה לפוליטיקאים מקומיים, מטורפי אגו ותאוות שלטון, המשתלטים על קבוצים ומשחיתים, כנראה לתמיד, את המסורת החברתית-חברית שאיפיינה את חיי הקבוץ. איש מיוזמי הקבוץ המתחדש לא העלה בדעתו שכך יתנהלו הענינים. 
מצופה היה שמערכת המפוארת של שיטת ה"אגודה החקלאית השיתופית" תדע להגיב ולהיות שומר הסף של אלפי חברי אגודה תמימים וחסרי ישע משפטי. מולם עומדת מערכת קבוצית פנימית "דמוקרטית", משומנת ומיישרת קו, של בעלי תפקידים חסרי רקע קבוצי ונסיון חברתי. לרשות המערכת הזו יעוץ משפטי יקר, בלעדי וחד צדדי, המשולם ע"י נפגעיו, שמגן אוטומטית על כמעט כל החלטה שמובאת להצבעה בקלפי. עד כדי כך הידרדרו הדברים, שקיימות קבוצות וואטסאפ ודומיהן ובהן מתארגנת ביעילות הצבעת קלפי דיגיטלית חשאית סימולטנית, מיידית, גם אם ההצעה על הפרק היא: "השפעת קרני הירח על זנב התייש". המבוגרים וצבור הגילאים מעל 60, הם פשוט אבודים. במיוחד קשה מצבם של אלו שנותרו ללא ילדים וקרובים. איש לא מגן עליהם. הדמוקרטיה המכניסטית המדומה חיסלה את זכויותיהם. עקרונות חברתיים של חמלה, אידיאולוגיה חברתית, חברות, מורשת, התנהגות אנושית בסיסית, הוקרה על מפעלי חיים, תרומה מתמשכת לציבור, צרכים מיוחדים ועוד, כל אלו ניגפים מפני "דמוקרטיה", כן, דמוקרטיה במרכאות, שמקבלת החלטות ע"י מי שלא נכח באסיפה, לא שמע נימוקים, הצבעתו חסויה  והוא שטוף בקומבינות אפלות. אין טעם להרבות במילים על הסכנה הטמונה בהמשך המצב הקיים.  מוסד רשם האגודות נולד במקור, בשנות ה-30, בעת השלטון הבריטי, דווקא בארצות רחוקות, לפקח ולהנהיג רגולציה על התנהלות האגודות באימפריה וגם בישראל שבה הונהגה השיטה. כיום השיטה מנוצלת לטובת אנשים חסרי ערכים והתאמה שהם בעצם "פרגול בידי קלגסים". מעשים ופעולות מנוגדים לפקודת האגודות לא זוכים לתגובה מתאימה של רשם האגודות. מדאיג לראות פרנסי תנועה בכירים מתחמקים משמירת הסף, תוך התחבאות מאחורי מסך הערפל המזוייף והמופר שנקרא "דמוקרטיה", כלומר רוב מקרי, מכני, טכני, כאילו חוקי, בעוד החבר המבוגר או חסיד התקינות הקבוצית, נותר חסר יכולת הגנה משפטית, אין לו את הבג"ץ שלו, התקנונים מפנים אותו לבוררות שהיא ארוכה יותר מתוחלת חייו, והתנהלותה ראויה לבקורת, וזה בלשון המעטה. 
והנה באווירה הבעייתית הזו צצה לה בתנועה פרשיה "דמוקרטית" מוזרה ותמוהה, שמתאימה באופן קלאסי לתאור המצב החברתי-משפטי-ארגוני בקבוץ המתחדש. הרושם הוא שהכל מותר. אין כבר חסמים והנימוק ש"לא עושים דברים כאלו" גורם מקסימום לחיוך של רחמים.
קומו תועי מדבר - צאו מתוך השממה !!!

האם אתה רואה עצמך מועמד לראשות התק"צ, והאם הגיוני בעיניך שיתקנו את התקנון לכבוד זה?

עזרא שלום ,