הקיבוץ השיתופי והלינה המשותפת אבדו לנו בעיקר עקב שינויים גלובלים שלא יכולנו לעמוד מולם.

אני מניח שזה נכון מה שאת אומרת חנה, שכל אחד זוכר את הדברים אחרת, גם את הספר ויהי ערב וגם את הקיבוץ של פעם. וכך גם צריך להיות. יחד עם זאת קשה מאוד להתווכח עם מבחן התוצאה. דור הבנות/בנים פירק קודם את הלינה המשותפת ולאחר מכן את ריסק את השותפות.  

מעניין איך שכל אחת ואחד מאתנו זוכר ומשמר זכרון של ספר ילדות באופן שונה.  דודו אני בדרך כלל תופסת את כתיבתך כמאד מדברת אלי ומייצגת אותי .הפעם לא. בעיקר לא עם ניתוח הסיום שלו והדרך שלך להדגיש את ה"משהו" הסמוי האפל שמסתתר שם בין השורות .    לי נשאר הזכרון של הפיוס והסליחה שבסוף .כשגם אם אני אקח זאת לחיבור אל חוויית הלינה המשותפת שלי ,גם במרחק השנים שעברו,הרי שהיא נשארה איתי כחוויית ילדות מאירה ומחממת.כך שאיני מקבלת את אחד ממשפטי הסיום ברשימתך שחוויית האפל והפוגע נשארה בעצם נחלתם של כ ל ילדי הלינה ההיא.