'---אז נכון, מרבית הקיבוצים עברו שינוי באורחות החיים, אך ליבת הקיבוץ וערכיו היו ויישארו מגדלור עבור כלל החברה בישראל. הבחירה לחיות בקיבוץ היא גם מבחירה באורחות חיים ורעיון מאחד; מהאמונה בשותפות, מהדאגה לחלש, אורח חיים שכמעט ואין דומה לו בעולם. בכאוס הציבורי התנועה הקיבוצית יכולה וצריכה להוות אלטרנטיבה ערכית ומוסרית לכלל החברה הישראלית; לדבר גם אל שולה מעפולה, או מוריס מבאר שבע(-----)במבחן המציאות, החברה הישראלית שכחה את התכלית הראויה שלנו הקיבוצים, את הערך הסגולי שלנו בחברה הישראלית. נדמה שאיבדנו את האחיזה במה שבידל אותנו בעיניהם של העירונים, שראו את הקיבוצים כפאר היצירה הישראלית. משמעות זו העניקה לנו תפקיד ומעמד מעבר לחומר-----'

ליאור יקירי , 

זה כבר ארבע שנים בקירוב שאתה חוזר ואומר שעל התנ' הקיבוצית שלנו לחזור  ולהוות מגדלור ערכי לחברה הישראלית העוטפת אותו במחוץ . אבל מגדלור ערכי , מלשון 'אור לגויים' , אינו יכול להקרין 'אור'

אם אין בו ערכים יחודיים , ובלי 'ייחוד' אין 'ייעוד' אידאולוגי . והתנ' הקיבוצית שלנו איבדה את ייחודה

הערכי-אידאולוגי למן הרגע בו ויתרה על ייחודה השיוויוני , זה שמתבטא בכך שה'מנהל' וה'פועל' מקבלים

שכר שווה ובתוך כך גם אין פערי שיכון בין הוילה של המנהל לדירה הקטנה של  הפועל . ואם תשיב לי,

ליאור, שאני מעורר גיחוך כאשר כ-90% מקיבוציי התנועה כבר עברו להתנהלות פערית ולא-שיוויונית,

אשיב שה'כביש' הוא דו-סיטרי וש'מלים יפות' וחסרות כיסוי מעשי (!) כמו 'החייאת המגדלוריות הקיבוצית' 

מעוררת גיחוך גם כן....... 

שבוע טוב , אבנר(קיפי)  כרמל/ מעגן-מיכאל