האם פקפקתי בכאב האימהות של האויב?

האם אמרתי שכאבו של אחד אחר משל אויבו?

כלל לא.

דיברתי על המהות והמשמעות של היום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל, הצמוד ליום העצמאות, שהוא יום של סולידריות לאומית והתייחדות לאומית עם הנופלים במלחמה על עצמאות ישראל וביטחונה. אין זה יום שבו אנחנו צריכים להיות סולידריים עם חללי המלחמה להשמדת ישראל. טקס כזה הוא חילול יום הזיכרון. 

אני בטוח שכל אמא של חייל נאצי כאבה את בנה כאב אמתי. האם בשל כך נערוך ביום השואה טקס זיכרון משותף לנספים בשואה ולרוצחים הנאצים?

לכן את התלמוד הבבלי חתמו בבל.

מדינה, כלשונו של המר"ן ר' ישעיהו ליבוביץ זצ"ל: היא "התארגנות של אנשים לפינוי אשפה", היא לא ערך, היא רק אמצעי ואם היא תיהיה מדינה שתגביל את החופש שלי ותשלח את נכדיי למלחמות "צודקות" היא תאבד את זכות קיומה וגם אנשים שהיום הם בדעתך, יקומו וילכו ממנה, או יעדיפו להתבצר במצדה עד מותם.

רבים וטובים היו קורבנות שווא של שגיונותיהם של מנהיגים אחוזי שגעון גדלות ואמונה בכוחו של הטנק לשנות את המציאות. די אם נזכיר את קורבנות מלחמת לבנון. יהי זכרם ברוך.

והנה בדרך לסינדיאנה, במעלה הגבעה, גל גדול של אבני בזלת כמו בגולן. היה ברור שזוהי קבורה זמנית של חללי האויב. מבין האבנים בצבצה נעל . היה ברור שזו לא נעל שלנו עם מקום לדיסקית. נעל של חלל סורי.  אמא מסתכלת, בוחנת, מביטה. מה עבר לה בראש? אמא יהודייה שכמעט כל משפחתה אבדה בנובמבר 1941 ביער רומבולה בריגה שבלטביה עם 24 אלף יהודי ריגה שנרצחו תוך יומיים ביריות. ולבסוף אמרה, "מה אתם חושבים? גם לו יש אמא".
לא לי, ולא לאורי ואולי לאיש אין תשובה לאמירה כזו מפי אמא. 
וזו אותה אם שאמרה תמיד שאל לנו לסלוח לערבים על הטבח בחברון 1929.
(יודע ביטויים של אמהות מחבלים.. אלו אמירות של הזיוף שנקרא "כבוד המשפחה")
תקצר היריעה מלעסוק בכל היבטי מעמד כזה. ברור ששטחיות, חוסר עומק, הזיות משיחיות, צדקתנו האולטימטיבית ועוד ועוד - כל אלו ימשיכו להיות הנושאים שבהם נעסוק בלי להציע פתרון ממשי, בר קיימא, ובלי להפסיק את ההרג ואת בכי האמהות. אבל דבר אחד לא נוכל לעולם להפסיק או למנוע - את תחושת האמהות !  זה תמיד יהיה שם ובל נתעלם. 
סבי, ישראל גלעדי, ממקימי השומר, ומקים כפר גלעדי, מייד עם הגיעו לארץ ישראל ב- 1906, ביחד עם חבריו, הלכו ולמדו ערבית, קרוא וכתוב. הם הבינו שיש כאן מישהם, שהם לא מובנים מספיק. לא עבר זמן והפכו לבוררים בקרב שכניהם. זה עשה מהשומרים מומחים לעולם הסובב, מוסלמים, דרוזים, נוצרים, צ'רקסים ואחרים. הם לא היו שומרים של "פיף-פאף" אלא השיגו שקט בהרבה הרבה שכל ותבונה. 
בואו, במקום לדבר ולהתווכח כל כך הרבה, נלמד עוד שפה בחיינו, לא נצטער על כך. 
אני מאד מצר על כך שלא למדנו ערבית בבית הספר כשפת חובה. 
ולענין האמהות - אל תדון את אוייבך עד שתגיע למקומו, או למקום קבורתו. 
אינני מעורב כלל בכנסי האבל המדוברים, אינני יודע אם הייתי משתתף שם,
דבר אחד בטוח - יש שם הרבה אמהות !!

אני חושב שהעימות הזה הוא אסון משותף של שני העמים. אני חושב שלשניהם קיימת לגביו אחריות. אני משוכנע כי לשני העמים יש אינטרס מכריע לסיים את העימות הנורא הזה. שניהם חייבים לשנות אסטרטגיה, כך שניתן יהיה לסיימו. 

זו הסיבה העמוקה והמהותית לכך שיש הצדקה וטעם לאירוע זיכרון משותף של כל אלו, משני העמים, שחושבים כמוני.