הנסיך הקטן | גברי ברגיל
העקיצות החביבות של יהונתן גפן, השנינות, התום ובעיקר האהבה. גברי ברגיל נפרד
בספטמבר 1996 הגעתי לניו יורק כשליח התנועה הקיבוצית לצפון אמריקה. כמו רבים מהישראלים שהגיעו לעיר הגדולה, השתכנתי במלון הדירות צ'לסמור. קיבוץ צ'לסמור, קראנו לו.
קולט אביטל שהייתה אז הקונסולית בניו יורק, ביקשה ממני לארגן את טקס הזיכרון ליצחק רבין, ב-4 בנובמבר. זה היה שנה לאחר הרצח הנורא.
כעבור כמה ימים פגשתי במעלית של צ'לסמור את יהונתן גפן, שהלך אתמול לעולמו. כדי לא לבזבז הזדמנות, הצגתי את עצמי וביקשתי שיכתוב משהו לטקס. "רק אם לא יצנזרו אותי", אמר. הבטחתי לא לצנזר, והוא אכן כתב. לאחר שהקריא את דבריו, קולט אביטל הוזמנה בדחיפות למשרד החוץ בירושלים לתת הסברים. זה היה לאחר שיהונתן הצביע בדבריו על מי שהסית וגרם לרצח. חד וברור, בלי התחמקויות. הוא כיוון לראש הממשלה דאז (וגם היום).
זה היה יהונתן. איש ישיר, בלי מסננות, שלא עשה הנחות לאיש. לא לעצמו, לא לחבריו ולא למדינה שכה אהב. גאון של מילים וניסוחים. נשארת מוקסם מיכולתו לתאר מצבים, תחושות ותובנות.
הוא היה הילד הכי קטן בכיתה. איש מבוגר עם לב של ילד. "הנסיך הקטן" כשם שיר שכתב. חבר עד הסוף. כזה שתמיד דואג לך ומחפש את תשומת הלב שלך.
אם הייתי צריך לתארו במילה אחת, הייתי אומר – מצפן. היה לו מצפן שמזהה מה אמת ומה שקר, מה טוב ומה רק, מה נכון ומה לא נכון. הוא לא עשה הנחות: לא לעצמו, לא לחבריו ולא למדינה שרצה בטובתה.. את הביקורות החדות מכולן עלי, קיבלתי ממנו. באהבה, אבל בלי חשבון. היו לנו אין סוף שיחות על בקבוק יין. דיברנו על אהבה, פוליטיקה, חברות וכל מה שביניהם.
לפני שבועיים נפגשנו לאחרונה בבית יצחק, מקום מגוריו. העלנו זיכרונות מנסיעתנו המשותפת ללונדון בדצמבר האחרון. הבטחנו לעצמנו לטוס הקיץ יחד לפריז שמאוד אהב.
היה שלום אחי הבוגר היקר לי כל כך. יחסרו לי השיחות איתך. העקיצות, השנינות, התום הטהור הקשר העמוק. "אהבה וחיבוק" כתבת לי בסוף כל התכתבות ברשת. אהבה וחיבוק אח יקר. תודה על השנים.
גפן וברגיל. חברות עד הסוף (התמונה מהאוסף של גברי ברגיל)
נבואת יהונתן גפן
זה אירע באביב שנת 2000 , לפני עשרים ושלוש שנים : אמרי רון ז"ל , ראש הזרם-השיתופי
יונתן שב הביתה
כתבה מעניינת, ליונתן פנים רבות מה שעולה לאחר מותו על ידי רבים אלו הם הפנים היפות שלו