לאימי שושנה

כְּשֶׁאִמָּא שָׂמָה קֵץ לְיָמֶיהָ

רוּחַ מַעֲרָבִית נָשַׁב

מְהַלּוּלִים אֶת הֶעָשָׁן

וַאֲנִי הִתְקַפַּלְתִּי תַּחַת הַמִּטָּה

בּוֹחֵן בְּבֶהָלָה אֵיךְ

מְעַצְּבוֹת הַשְּׁנִיּוֹת אֶת הַצְּלָלִים

לְגוּשֵׁי אֵימָה בְּמֹחָהּ הַקּוֹדֵחַ.

וְהִיא עוֹלָה בְּגֶרֶם זִכְרוֹנוֹת

לִמְצֹא אֶת הַגַּרְדּוֹם בְּקָצֵהוּ

וְלִצְעֹק לְמַטָּה שְׁמוֹת אֱלֹהִים שְׂרוּפִים.

אִמָּא שָׂמָה קֵץ לְיָמֶיהָ

שֶׁיִּכְלֶה הֶעָשָׁן מֵהָאָרֶץ

וּכְשֶׁבָּאוּ אֲנָשִׁים בְּלָבָן

וְהִצְמִידוּ צִנּוֹר דַּק

שֶׁל חַיִּים לְנִשְׁמַת אַפָּהּ

עָלוּ שְׂפָתֶיהָ לְחִיּוּךְ רָפֶה

אֲנִי שֶׁיָּדַעְתִּי יָשַׁבְתִּי לְרַגְלֶיהָ

אָסוּר בּוּשָׁה לוֹהֶטֶת

וְהִתְאַמַּצְתִּי לֶאֱהֹב אוֹתָהּ

כְּקַבְּצָן חֲשׁוּק שְׂפָתַיִם

וְכָאַב בִּי חִיּוּכָהּ

כְּשֶׁקָּצָה בְּיָמֶיהָ בְּיָמַי.


דודו פלמה