תוך כדי סיעור מוחות, עזרה מחברות וחברים נחה עיני על מדף הספרים שם ניצב "בין חברים". תיכף ידענו שיהלום את שם האתר

"לפנות בוקר החל הגשם הראשון לרדת על בתי הקיבוץ ועל השדות והמטעים. ריח רענן של עפר רטוב ושל עלים שרוחצו מאבק מילא את האוויר. הגשם שטף את הגגות האדומים ואת סככות הפח שבחצר והרעיש במרזבים. עם אור ראשון עמד בין הבתים אד ערפל קל, ועל הפרחים בגינות הנוי הבהיקו רסיסי מים. ממטרה מיותרת המשיכה להסתובב ולהתיז קילוחים על אחת המדשאות. אופני ילד אדומים עמדו באלכסון לרוחב השביל. מתוך צמרות עצי הנוי נתנו ציפורים נדהמות קולות חדים ודחופים".

את התמונה האימפרסיוניסטית הזו, שאין קיבוצית ממנה, תיאר נפלא עמוס עוז בקובץ הסיפורים "בין חברים" ובסיפור הנושא את שם הספר. תסמכו על עוז שההמשך הרבה פחות רומנטי ומגולל פרשה של חבר קיבוץ ותיק שמתעמת עם ותיק אחר שמקיים יחסי מין עם בתו המתבגרת. עוז בדרכו "הורג ברכות" ומה שמתחולל  בין חברים הוא דו קרב מילולי ונפשי שחושף פצעי אוהבים ואת הכסות המרהיבה שלובש הקיבוץ נוכח חטאים ועלבונות.

אי אז בינואר 2023 קרא לי עזרא דלומי לדגל וגייס אותי ככותב וכיועץ לעת מצוא לאתר חדש. החלפנו בינינו הצעות שונות ומשונות לשם שייבחר ומתוכם זכורים לי "המכבסה" "מועדון לחבר" "קומונה" ועוד. תוך כדי סיעור מוחות קדחתני כולל עזרה מציבור חברות וחברים נחה עיני על מדף הספרים שם ניצב דקיק וכמעט נסתר מהעין הספר "בין חברים". ידענו מיד שיהלום את האתר הדיגיטלי

וגם אם ייכתבו בו דברים מקוממים ו/או מנוגדים לדעת המייסדים, הרי שהכול יפורסם ויישאר בין חברים. גם השפה והמושגים מוכרים בין חברים ומי שלא רצה בנו בבמה תקשורתית אחרת, קיבל מנה גדושה של טורים וסיפורים, שירים ואיורים, בלי מורא ובלי משוא פנים.

הולדת האתר היתה, כזכור, בשל פסילת כתבות ומכתבים שהופנו לשבועון התנועתי "זמן קיבוץ" והרצון למסד במה רעיונית וספרותית שלא תהיה נגועה בשיקולים של רווח והפסד ורצון לרצות הנהגה תנועתית שגם משלמת את שכר הכותבים. הכל נעשה באמצעות תרומות וללא שכר וטובות הנאה. היו כאן שלל פרסומים חשובים - יותר או פחות - אבל תמיד קוהרנטים וקרובים אצל עצמם. 

עם הזמן, אולי באשמת הזמן בו אנו חיים, התמעטו הכותבים. הסגירה היא בלתי נמנעת ואולי מקדימה פתיחה מחודשת תחת בעלות אחרת. אני כבר מתגעגע ל"בין חברים" החי והבועט, כמו לשדמות המנוח שהיה נחוץ כאז כן עתה, ככתב עת רעיוני והגותי. אני מודה לדלומי הבלתי נלאה על החזון והדרך ולשלל הכותבות והכותבים שהפכו את המקום הזה למעט יותר נסבל.