חוה דורון ממצובה, שהלכה לעולמה בגיל 101, היתה המורה המיתולוגית למוסיקה שגילתה את מתי כספי בן העשר מחניתה, נטעה בתלמידים את אהבת המוזיקה ובקיבוץ – את הפמיניזם

 בשבת האחרונה אמורה היתה חווה דורון לציין 101 שנה להולדתה וכשחיינית למרחקים ארוכים כמעט ונגעה בקיר ששום אישה או גבר בקיבוץ מצובה לא עשו לפניה - אבל שלושה שבועות קודם לכן הלכה לעולמה מוקפת בשלושת ילדיה (יואב הבכור נפטר ממחלה קשה בגיל מתקדם), 14 נכדיה ויותר משלושים ניניה. חוה דורון, ילידת צ'כיה ששכלה את כל בני משפחתה בשואה, היתה המורה המיתולוגית למוסיקה ש"גילתה" את מתי כספי בן העשר מהקיבוץ השכן חניתה, ניצחה על מקהלות וניגנה על כלים רבים.

אבל מעל לכל היתה חווה יוצאת דופן בנוף המקומי: לא רק חותרת בבריכה (בעיקר על גבה) וצולחת כנרת סדרתית, אלא גם "חתרנית" שכבר בשנות השישים כתבה בעלון המקומי שיש להתיר כניסה לחדר האוכל יחפים, כי הרי מדובר ב"מקדש" שאליו נכנסים גלויי כף רגל, וגם שגופייה לבנה מכבדת את המקום יותר מאשר בגד עבודה מוכתם, או לבוש מצועצע.

חווה היתה פמיניסטית בהכרה, גם אם פחות במעשה, וכבר בשנת 1954 כתבה בעלון "פי מצובה" על מעמד החברה בקיבוץ: "נביט ,איפה, באופן אובייקטיבי על אותה בריה מסכנה אחרי שהיא גומרת את יום העבודה הרשמי והלא רשמי (שבעצם, אין לו סוף) ונחפש בה צלם אישה: נעימה למראה, מטופלת (אין אני מדברת על קוסמטיקה), סבלנית וחביבה לילדיה, נחמדה בחברה, ערה ופעילה. אין זכר מכל זה! לפנינו בריה סחוטה ועצבנית, שאין לה פנאי לשבת רגע במנוחה, ממורמרת וממררת".

חוה עצמה התייחדה מבנות מינה הקיבוצניקיות בצבע הסגול אותו הקפידה ללבוש, ואיתו לצבוע את חפצי הבית ואת הפרחים באגרטל. להיסטוריה המצובאית היא נכנסה גם בזכות מאכל גבינה אותו רקחה עבור השחקן פיטר פינץ' שהגיע בשנת 1964 להפקת הסרט "יהודית" בגבעה הסמוכה לקיבוץ והתארח בבית המזכיר דאז, שלמה דורון – בן זוגה של חווה - לצורך לימוד התפקיד אותו מילא בסרט. פינץ' ביקש שוב ושוב את המאכל שנמהל היטב באלכוהול אותו הקפיד לשתות מדי יום בכמויות.  

כל בני מצובה לדורותיהם חבים לחווה דורון את האהבה למוסיקה. מי שלא מנגן שר ומי שלא עושה את שניהם פשוט מאזין לשירים ומנגינות, בזכרו את השיעורים של חוה. כילד מנעים זמירות אבל חף מכל כשרון נגינה, זכורות לי ההאזנות למלחינים קלאסיים בשיעורי המוסיקה וכיצד היתה מצווה עלינו לעצום עיניים ולהקשיב. אחדים מאיתנו פשוט היו נרדמים וכשהסתיימה ההשמעה מודים שהיא היתה ממש "חלום".  

סבתא חוה, שבעצת ילדיה עברה לדיור מוגן בכפר סבא בשנת 2015, לא קטלה קנים גם במשפחה הגרעינית. שניים מהארבעה, יואל ויותם, ניגנו בגיטרה ושרו באירועים של הקיבוץ. הנכד הבכור יונתן שר, מנגן ומופיע, בהרכב "יונתן דורון והאינשטיינים" וגם עם האח הצעיר יהל שמוכר יותר כחצי מהצמד "גיא ויהל". גם בשנתה האחרונה המשיכה לנגן בפסנתר, אותו ירש הנכד יונתן, וניתן לראותה עושה זאת ביוטיוב ובאתרי המשפחה. עד יומה האחרון זכרה הסבתא את כל תאריכי ההולדת של הנכדים והנינים. תופעה. 

אם הזמנים היו מתנהלים כתיקונם סביר היה להניח שרבים היו מגיעים ללווייתה של חוה שנטמנה בצמוד לשלמה, אבל הזמן אינו נורמלי והמצב הבטחוני חייב מספר נוכחים זעום. מלבד בני המשפחה, נכחו בלוויה חברות וחברים בודדים. החיזבאללה התחשבו במעמד ולא ירו באותה שעה, ושני הנכדים המוכשרים, יונתן ויהל, שרו בדממה דקה את "באה מנוחה ליגע" (שיר העמק).  

חווה דורון (משמאל) מנגנת עם שני ילדיה. לטפח את אהבת המוסיקה

(באדיבות ארכיון מצובה)