קריין

טוק-טוק ... טוק-טוק,

כאן קול שושן, בן חובב מדבר,

השעה עכשיו שבע – פחות או יותר.

ואם אין ת'נגדות, הרי במחילה,

שמעו את עיקר חדשותינו תחילה:

סוכנות סט"א הודיעה ויופ"י אישרה,

גזירה יצאה מלפני השררה.

המלך ירום הודו לעולם ועד,

החליט את כול היהודים –

להשמיד ולאבד.

בקהילה אין תגובה, העם די נבוך,

מסתבר ששוב קרה איזה ברוֿך.

פרטים נוספים ועוד דו"ח מעודכן,

נשמע קצת יותר מאוחר – ביומן.

 

מקהלת הזקנים

אהה... אבוי... אהה...

איזה חרבון, איזה מחדל,

השמש שקעה, בת-ציון תאבל,

אך יש עוד תקווה, חנקי את בכייך,

הנה מרדכי קרב והולך.

 

מרדכי

יאללה חבר'ה, מספיק לקטר,

יש למצוא תחבולה – ומהר.

המלך אוהב דבר חוכמה וחידוד,

המצב בהחלט לא נראה לי אבוד.

יש לי פרוטקציה אצל הסריס,

אותי לארמון מיד הוא יכניס.

רק תנו לי דקה עם אחשוורוש,

ואוציא לו את כול השטויות מהראש.

 

מרדכי לפני המלך אחשוורוש

יבורך המלך שלווה על ביתו,

בינתו תשגה לעולמי עד.

הנה קיבצתי להוד רוממותו,

צרור מידע מגניב במיוחד.

האם ידעת שילק הוא סוג של חרגול,

ונגד שפעת לוקחים אקמול,

שכדור הארץ לרוב הוא עגול,

ופרנץ פושקש היה מלך הגול.

 

המלך – בכעס

מה הוא מפשקש לי פה פישקושים,

מה הוא מקשקש לי פה קשקושים,

אם הוא לא מפסיק פה מיד לקפצץ,

אני מצווה לתלותו על העץ.

 

מרדכי – ליהודים

ובכן חברים, התרגיל התפשל,

וכמעט שלא שבתי הביתה,

אין מנוס מהראש אל הבטן לגלוש,

מתקפה לחדש קצת למטה.

אין כזוגתי אופה בבנות,

באוזני המן היא מומחית לפאר,

מיד אריץ אל המלך משלוח מנות,

והגזרות יבוטלו חיש מהר.

החוכמה בשליט אין היא חובה,

ולא הבינה בנסיכים,

אך מי יעמוד בפני הקיבה,

לה הוקרב מעדן המלכים.

 

מרדכי – שוב לפני אחשוורוש

משלוח מנות להוד רוממותו,

הבאתי צרור בכלים.

לא עלה מעולם מעדן כמותו,

אף על שולחן האלים.

 

אחשוורוש – טועם ויורק

טפו – טפו – טפו –

הרי זו חוצפה לכול הדעות,

מוחי מתלהט חמת הרג,

מי ראה, מי שמע, שערורייה שכזאת,

אוזני המן ואין בהן פרג.

השליכו מכאן את בן  נעוות המרדות,

ואם שוב יעז הארמונה לפלוש,

אני מצווכם בחותם העדות,

מיד תקצרוהו בראש.

 

מרדכי – שוב פונה אל היהודים

ובכן רבותיי, זהו צ'אנס אחרון,

עכשיו יש לפעול במהרה.

מתחת לפופיק חבוי הפתרון,

אם פוגרום – אז פוגרום,

אין ברירה.

בביתי מסתופפת בת ישראל,

עלמה, אין עוד כמוה ליוחס.

האל חננה בצ.פ.ת. להלל,

כולמר: ציצקעס ופולקע ותוחס.

יש לה פה דובדבן, מתוק כחלה,

אף סולד, ואיזה עיניים...

סביר להניח עודנה בתולה,

אם לא ממש – לפחות באוזניים.

 

מרדכי – פעם שלישית לפני אחשוורוש

אדוני המלך, תכיר – זו אסתר,

צח עורה כעלה שושנה.

יבדוק המלך בציציותיה,

ויתהה אחר קנקנה.

ֿ

המלך אחשוורוש

סוף-סוף ירדת לסוף דעתי,

לו הקדמת חסכת רוב כעס,

מה בקשתך מרדכי היהודי –

עד חצי המלכות – ותעש.

המלאכה מרובה והלילה קצר,

על כן הבה נרים כוס לחיים,

לחיי חלציי הגואים כנהר,

ולחיי כול פוסקות ירכיים.

 

שוב הקריין

טוק... טוק... טוק...

כאן שוב קול שושן,

זהו שוב בן-חובב,

הרי לפניכם, עדכון המצב.

בזכותה של אסתר, חלף המשבר,

המלך בייקר מרדכי חפץ,

ואת אותו המן בן-המדתא,

אותו כבר תלו על העץ.

בקיצור, נמצאה הנוסחה הגועלת,

והעיר שושן שמחה וצוהלת.

 

אסתר – נכנסת בצליעה קלה

אכן, ביג-דיל, לכם יש שמחה לאיד

ואני, אני חטפתי –

איידס.

 

משתה אחשוורוש. (ארט דה גלדר  1645 – 1727)