הסרט "כולם צ'יף" העציב אותי. יותר ממאה שנים מנסה הקיבוץ להיחלץ ממצב של כישלון למופת ולא מצליח להתרומם

1.בתחילת השבוע הוקרן בערוץ 8 של הוט סרטו של אמיר הר-גיל "כולם צ'יף". אם לא יצא לכם מאוד מומלץ לצפות בו בשידורים החוזרים. זהו סרט דוקומנטרי שמספר את סיפורו של קיבוץ סמר. קבוצה של בני אדם שנזרקה לפני כחמישים שנה, מבחינת התודעה הציבורית, לחור שחור בערבה והלכה שם לאיבוד.

2. אמיר הר-גיל, הבמאי, חוזר אל הישוב סמר שבערבה, שבנעוריו היה בין מקימיו, ומגלה שהרעיונות הנאיביים שיזמו קבוצת נערים ונערות בני 18 עדיין נשמרים. אבל מגלה גם סדקים בחלום. המשבר הכלכלי שבפתח מאיים לפרק את השיטה שמחזיקה מעמד כבר קרוב לחמישה עשורים.

3. זהו סיפורו של מקום יוצא דופן מבחינה אקספרימנטלית. קהילה שיתופית אמיתית, שבה כל אחד עושה באמת רק מה שהוא רוצה. הכלל היחידי הוא שאין כלל. החלטת הרוב אינה מחייבת ורצונותיו של הפרט חשובים יותר מצרכי הכלל. חשבון בנק אחד משותף ל-200 איש, בוגרים וילדים. כל אחד מוציא מהקופה המשותפת כמה שהוא רוצה ומחליט לעצמו כמה יעבוד ובמה. הכל על פי המצפון האישי. נשמע לא הגיוני, אבל קיים. עובדה.

4. קיבוץ סמר הוקם בידי יוצאי קיבוצים ששאפו לברוא מסגרת שיתופית אחרת מזו שבה גדלו, ואליהם הצטרפו בהמשך הדרך אידיאליסטים אחרים. הם התיישבו בערבה, עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה ובנו בעשר אצבעות את המקום שלהם. ולא תאמינו עד כמה הוא יצא להם דומה לאיך שהם דמיינו אותו. בדרך הם ניסחו לעצמם את הכללים לחיים המשותפים, שהיו יוצאי דופן אפילו בשביל מסגרות שיתופיות מוכרות של התנועה הקיבוצית. בסמר אין סידור עבודה וגם אין חובת עבודה. חברים עובדים רק כמה והיכן שירצו. אל חשבון הבנק המשותף, שבו כולם חברים, מכניסים החברים את משכורותיהם ומושכים כמה שירצו, ללא הגבלה, גם אם המטרה היא טיסה משפחתית להודו. העיקרון המסדר הוא שהפרט חשוב לפחות כמו הכלל, והחופש הוא מוחלט ככל האפשר. כל אלה מתקיימים איפשהו אי שם ברקע של הסרט.

5. ההחמצה הגדולה בסרט היא שאת ההנאה וחדוות החיים שמגלים אנשים וילדים במקום המיוחד כל כך שנקרא קיבוץ סמר, ניתן לפגוש רק בטריילר, שמרכז אל תוך דקה מאוד קצרה, את כל רגעי החדווה הספורים המפוזרים בסרט. אך כאשר צופים בסרט לכל אורכו ורוחבו הם בטלים בשישים ומתאדים על רקע השיחות הכבדות. המסה הגדולה של הצילומים מגלה אנשים מבוגרים, חלקם ממורמרים, משוחחים בכבדות קשה על החיים. מלבד זה אין כמעט בסרט סימן לאופי המיוחד של המקום. הסרט איננו מראה כמעט בכלל איך חיים במקום נשים, גברים, ילדים וקשישים. סמר יוצאת מהסרט כמקום של המון זיוני שכל. מהבחינה הזאת, ואולי רק מהבחינה הזאת, הסרט הוא החמצה גדולה.

6. הנרטיב של הסרט ממשיך את הקו האידאולוגי של המקום ומספר את סיפורה של הקבוצה, דרך סיפורו האישי של פרט אחד שהיה חבר בה והלך ממנה, ונקרא אמיר הר-גיל. וכמובן שכתוצאה מכך, באופן לא מפתיע, אנחנו מוצאים עצמנו בסוף הסרט אוחזים בייאוש בכף היד בסיפורו האישי של מי שעזב, וחסרים מאוד את סיפורה האישי של כלל הקבוצה שנשארה.

כי למען האמת אם צפייה בסרט לא תיצור בי חוויה של גשטאלט, כלומר שהסרט הוא יותר מסך כל הפרטים המרכיבים אותו, בהכרח אצא ממנו בהרגשה שהוא פחות מסך כל מרכיביו.

7. ועוד מילה אישית - הסרט עשה אותי עצוב. יותר ממאה שנים מנסה הקיבוץ להיחלץ ממצב של כישלון למופת ולא מצליח להתרומם. גם הקיבוץ השכן נאות סמדר, שגם הוא קיבוץ לא שיגרתי שנוהג בשונה מקיבוצים אחרים, גם הוא נמצא, כך שמעתי, בסוג של משבר. על פניו נראה שאנשים פוחדים ממסגרות חברתיות שמציעות להם חופש טוטאלי.

8. הסרט מסתיים רגע לפני שהמשבר הכלכלי הגדול פוגע בסמר ומכריח גם את חבריו להתחיל להאשים את השיטה, ואפילו להתחיל לשקול צעדי אכיפה  שיקטינו את האסון הכלכלי. וכן, מקיבוץ של סבבה ובואו נזרום, כבר מדברים היום בסמר על שיוך דירות. לקח לסמר קרוב לחמישים שנה להתחיל למאוס בחופש הטוטאלי ולהזדקק למסגרות אוכפות על חברים ולתבוע מהם ש"יתחילו לפרנס" את עצמם.

9. אריך פרום קרא לזה מנוס מחופש. "מנוס מחופש" הוא סיפרו הידוע של הפסיכואנליטיקאי אריך פרום שפורסם בשנת 1941. הוא תורגם לעשרות שפות והפך לרב-מכר. פרום טוען בו כי במאה ה-20 הגיעו בני האדם למצב אידיאלי כביכול, שבו הם משוחררים מאילוצים ומכבלים שהגבילו אותם בשנים עברו. העולם המערבי עבר ממשטרים מונרכיים וטוטליטריים למשטרים דמוקרטיים, שבהם מי שחייב בדין וחשבון הוא השליט כלפי האזרח, ולא להיפך. המוסדות הדתיים איבדו מכוחם, וכל אדם יכול לבחור אם להאמין ולציית לחוקיה של הכנסיה או לפעול על פי הצווים המוסריים שהוא מגדיר לעצמו. באופן כללי, האדם אחראי לגורלו במידה שמעולם לא היתה לו בעבר. ואף על פי כן, ואולי דווקא בשל כך, הוא מוצא את עצמו במצב של בדידות קיומית, ניכור מסביבתו ואכזבה ממעמדו ומהישגיו. החופש שהוצנח עליו מאיים עליו מאוד, ועל כן הוא מעדיף להימנע ממנו, לברוח ממנו ולהפקיד את חייו בידי כוחות גדולים וחזקים ממנו. מספיק להסתכל על מה שקורה בדמוקרטיות במערב ועד כמה האנשים מחפשים בייאוש אחר איש "חזק" שיחליט בשבילם ויעשה סדר.

10. איך אומר בסרט במרירות החבר הוותיק בני: "אי אפשר להתנהל כך כשכולם צ'יף אבל אין אינדיאנים". כאמור סרט מעורר מחשבה, שהצופה הקיבוצי הרגיש, יעשה בו קרוב לוודאי מסע פנימי אל מקומות שהיה בהם בעבר ואולי גם בהווה".