בשבת הלך לעולמו אהרון (דג'ן) דגן שכיהן פעמיים כמזכיר פנים של התנועה ובעוד שלל תפקידים. חבר עתיר מעשים שצנעתו אומנותו. מוקי צור נפרד

 דג'ן, (אהרון דגן) מנווה איתן, שהלך בשבת לעולמו, לא עלה על במות. הוא לא היה איש נאום. הוא היה איש שהכול נשענו עליו כי ידעו שהוא בא מחיים שמאמינים בעבודה ובמנהיגות אחרת. לא איש פריבילגיה, אלא נושא באחריות. המסורת שהביא אתו נבעה מחינוכו בבית הספר החקלאי, מהתנועה, מהקבוצה היודעת משבר בקיבוץ מהו. הוא ראה עד כמה ניתן להסתתר מאחורי משברים ועד כמה אפשר לתת לייאוש להפוך נשק המתחזק שיתוק נוח. הוא ראה עצמו ריאליסט. 

אותו לא יתפשו בחלומות פורחים, אך מאחורי זה עמד חלום גדול לשאת באחריות. הוא ביקש לראות באיחוד הקבוצות והקיבוצים של מעלה את דגלו: פרגמטיות, ראייה כוללת, דמוקרטיה, לא ראיית שליטים. מסביבו המה הסער: פרגמטיזם הפך לראייה אינטרסנטית; רצון להנות מפריבילגיות של מקבלי החלטות, אך הוא לא הסכים. הוא היה איש נאמן לעקרונות בהם האמין ולא סטה, לא ימינה ולא שמאלה. ראה מסביבו כיצד מבצרים נופלים, אך לא השתמש בכך כדי ליהנות. הוא ידע אהבה גדולה וחברות אמת. נדמה לי כי את ערכיו הקיבוציים והתנועתיים ואפילו את ראייתו הלאומית ראה כהמשך ישיר לאתוס המשפחתי העמוק שיצר סביבו עם אשתו מרים. 

לו היה צעיר וחזק היום, בוודאי היה מתהווה מסביבו מעגל של חברים הבונים יסודות לחברה אליה הצימאון כה גדול. הוא ליווה בכאב את העולם שמסביבו בביקורתיות, אך גם בהכרעת נעורים, הכרעת אמונה והתמדה.

לפני שנים היה בקיבוצנו עין גב ויכוח סוער אם להמשיך בענף הרפת. הוויכוח איים. בקשנו מהקיבוץ למנותו לבורר מחליט. הוא עבד אז בקיבוצו ולא נשא בתפקיד ציבורי. בטחנו בו גם כרפתן לשעבר, גם  כחבר קיבוץ וכאיש ציבור, להחליט על פי חישובים שנעשו. הוא הקשיב לכולם, בדק את כל החשבונות וקיבל הכרעה להשאיר את הרפת בקיבוץ וזאת משום שיש אנשים העובדים בה ועליהם יש לסמוך. כעבור המון שנים החליט הקיבוץ להעביר את הרפת לרפת של נווה איתן - לא בגלל דג'ן, אך אני ראיתי אותו לנגד עיניי מחייך. 

למשפחתו המופלאה, לביתו בנוה איתן ולכולנו נאחל לזכור אותו ולשאת את מורשתו באחריות ובאהבה.

***

מתוך ההספד של קיבוץ נווה איתן: אהרון דגן נולד בתל-אביב בשנת 1934. בגיל 15 עבר ללמוד במקווה ישראל. לקיבוץ הגיע עם גרעין נח"ל. בשנת 1952. בשנת 1954 נישא לחברתו מרים ונולדו להם 3 ילדים: עמית, טל ובעז.

לאורך השנים פעל רבות בתפקידי ניהול שונים. הוא ניהל את הרפת, היה מרכז משק ומזכיר קיבוץ כמה פעמים, היה פעמיים מזכיר פנים של התנועה וניהל את מפעל פסגון.

דג'ן היה מעמודי התווך של נווה איתן, איש משכמו ומעלה, איש ספר; עד ימיו האחרונים היה צלול ובעל זיכרון יוצא מן הכלל.

דג'ן אהב מאוד תשבצים, היה בקיא מאוד בשמות של צמחים וציפורים.

בשנת 2013 נפטרה מרים, ודג'ן, יחד עם העצב הגדול, המשיך לחיות את חייו וזכה לראות נינים.

לפני כשבועיים הוא נפל ליד ביתו נפילה קשה, ממנה לא התאושש. הותיר אחריו 3 ילדים 5 נכדים וחמישה נינים. יהי זכרו ברוך!

אהרון דגן (דג'ן). החלום לשאת באחריות (התמונה באדיבות המשפחה)