המחאה פורמת את עצמה לדעת על ידי ריבוי סדרי יום ועל ידי פיצול מפלגתי המרחיק ממנה ציבורי מקרב תומכיה

תמיכת מובילי מחאת קפלן בהדס דניאלי ילין בהתמודדות על הנהגת התנועה הקיבוצית הייתה גילוי ראשון של טעות בניווט ההופכת לאובדן דרך המאפיינת את התנהלות המחאה בחודשים האחרונים. השתרבבות הקפלניסטים לקמפיין ההשמצה נגד ליאור שמחה, שתואר כביביסט, לימדה כי הם מוכנים לדחוק את תומכיו מתנועת המחאה נגד נתניהו. מהלך זה סותר בבירור את מטרות המחאה, בין אם התמיכה בדניאלי ילין הייתה כרוכה בהבטחה לתמורה עתידית ובין אם לאו.

 תנועת המחאה הפכה לכוח פוליטי משום שהשכילה לאחד ציבורים רחבים, מגוונים פוליטיים שונים, למחנה מאוחד כנגד ההפיכה המשטרית. ההיגיון של התמיכה בדניאלי ילין כנגד שמחה היה הפוך, הוא פיצל את מחנה תומכי המחאה ואיים להרחיק ממנה חלקים משמעותיים.

שגיאה זו חזרה גם במהלך הבחירות לרשויות המקומיות. כמו בתנועה הקיבוצית, גם ביישובים שונים מתנגדי ההפיכה המשטרית פעלו ברשימות שונות. אלא שגם כאן, הקפלניסטים העדיפו לתמוך באחת הרשימות, וכך חזרו ופיצלו את מחנה תומכי המחאה.

והפיצול נמשך. מי שהיה בכיכר חורב בחיפה במוצאי שבת האחרון, יכול היה לשמוע גינויים בוטים לגנץ ואייזנקוט שהשתמשו באותו זעם יוקד ותוכחה מושחזת שהיו שמורים עד כה לנתניהו ולוין. האם על התומכים הלא מעטים של גנץ שנכחו בכיכר להסיק מכך שהם כבר לא חלק מהמחאה? שזה אינו מקומם? שעליהם להפסיק להגיע להפגנות?

הקניבליזם הפנימי של המחאה מוצא ביטוי גם בהעדר סדר יום ברור להפגנות. האם הן בעד החזרת החטופים? נגד המלחמה? בעד בחירות עכשיו? נגד השתמטות החרדים? בעד השתתפות בקואליציה או נגדה? מה אמורים לעשות מי שתומכים רק בחלק מן הדרישות? להדיר רגליהם מן ההפגנות?

בניגוד לתנועת מחאה המרחיבות את בסיסן על ידי זיקוק מכנה משותף המאפשר לבנות קואליציות רחבות של קבוצות שיש להן סדרי יום מגוונים – כפי שעשתה תנועת המחאה עד לחודשים האחרונים – הרי שעתה היא אימצה היגיון הפוך: היא פורמת את עצמה לדעת על ידי ריבוי סדרי יום ועל ידי פיצול מפלגתי המרחיק ממנה ציבורי מקרב תומכיה.

משבר תנועת המחאה מתחולל בזמן שבו נראה שהיא דרושה מתמיד. קואליציית ה-64 צלחה את הלם ה-7.10 והיא ממשיכה לקדם את ההפיכה המשטרית ולהפוך את ישראל מדמוקרטיה לסקטוקרטיה - שלטון המגזרים. היא עושה זאת על ידי העברה חסרת תקדים של תקציבים מגזריים לנאמניה – החרדים והמתנחלים – פגיעה במערכות המשפט, התקשורת והאקדמיה, פגיעה במשטרה והגברת השחיתות ומעל הכל חוק גיוס מופקר, המכונן במהלך המלחמה את אזרחות-העל החרדית הפטורה מגיוס.

יש אפוא להתניע מחדש את המחאה נגד ההפיכה המשטרית על גילוייה השונים ולהפוך אותה למוקד התגייסות של ציבורים רחבים – מעבר למעמדות המבוססים שהיו עיקר תומכיה ב-2023 – שהם תנאי להצלחתה הפוליטית. לשם כך יש לעדכן את סדר היום של המחאה כדי שלא רק יתנגד להפיכה, אלא יציב לה חלופה.

העיקרון המארגן של ההפיכה נחשף בהעברת תקציב המיליארדים לחינוך החרדי: כדי לאפשר את מימונו של חינוך פרטי חרדי, הפועל כנגד תקנות החינוך הממלכתי, אישרה הממשלה את הפרטת מערכת החינוך בישראל והבטיחה לממן את בתי הספר הפרטיים, דבר שעתיד לפגוע בעיקר במעמדות המוחלשים.

ההפיכה המשטרית היא אפוא מתן הכשר חוקי להכלאה של המיגזור וההפרטה. לפיכך כדי להיאבק בהפיכה על המחאה להציב במוקד פעילותה את שלילתם: היגיון ממלכתי ומדינת רווחה.

הצגת ליאור שמחה כביביסט - טעות בניווט ההופכת לאובדן דרך