שם, בגולה, מכריז רבא קבל עם ועולם, דווקא שם, בחרו היהודים בתורה מרצונם החופשי ולא מתוך כפיית האל כמו במעמד הר סיני

1.ישנן שתי מגילות בתנ”ך שעוסקות בשאלת ה”אֲחֵרוּת” כהוויה קיומית. בשתיהן אלוהים איננו פועל, אלא בני אדם. באחת, אלוהים איננו מוזכר כלל, בשנייה הוא איננו פעיל. אחת מאוד “גלותית” האחרת מאוד “ישראלית".

2. שתיהן עוסקות באופן נמרץ בשאלת ה”אֲחֵרוּת” ושתיהן קרויות על שם הגיבורות הראשיות. אך המוטיבציות המסתתרות בתוך כל אחת מהמגילות הן שונות ואולי אף הפוכות. האחת, מגילת אסתר, בוחנת האם ואיך יהודים כמיעוט יוכלו להתקבל במדינה שבה הם ה”אחרים”. והשנייה, מגילת רות, שמתרחשת ברובה בבית לחם, שואלת האם וכיצד אנו מקבלים את האחר השוכן בתוכנו.

3. וראשית כל תמיהה רטורית, למה הוכנס אל תוך התנ"ך פרק מספר דברי הימים של מלכי מדי ופרס, כמו שכתוב: "...וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ--הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס. כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו - דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ". (מגילת אסתר)

4. תמיהה רטורית שנייה באותו עניין. למה סיפור על איש ושמו מרדכי מזרע בית שאול שהשתמש בבת זוגו שהייתה לו כבת והסתייע בה דרך מיטת המלך אחשורוש, כדי להפוך בסופו של יום, להיות חלום של כל אימא יהודיה בשושן, משנה למלך פרס. ולהראות בכך לכולם שאפשר להסתדר יפה בגולת פרס בלי לשוב למשוש תבל קריה למלך רב. ובכן, למה ואיך דווקא סיפור כזה עבר את ועדת הקבלה ונכנס אל ספר הספרים.

5. מצד אחד קשה לי להאמין שכל זה קרה רק בשביל שרבא ורב תנחום יוכלו להתפלפל במסכת מגילה על משמעותו של הפסוק "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" ולכן המגילה נכנסה לתנ"ך (על אף שאני מודה שזו איננה מחשבה לגמרי מופרכת).

6. מצד שני המחלוקת ביניהם מאוד מעניינת. ועוד יותר מכך העמדה שכל אחד מהם מגיע ממנה אליה: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום, נדדה שנת מלכו של עולם. ורבנן אמרו, נדדו עליונים ותחתונים. אמר רבא, נדדה שנת המלך אחשורוש ממש..." (מגילה טו, ב). עכשיו צריך לעצור רגע ולשאול למה לרבא חשוב כל כך להדגיש את הידוע והברור לכל, שנדדה שנת המלך אחשורוש והוא מוסיף ומדגיש "ממש".

7. בהתחלת המחלוקת העמדה של רבי תנחום נראית מאוד מהפכנית כאשר הוא דורש שהמלך אחשורוש הוא מעין בובה המייצגת על הארץ את ריבונו של עולם. במחשבה שנייה העמדה שלו מאבדת את קליפתה המהפכנית ונעשה ברור שמציקה לו מאוד נוכחותו החסרה עד מאוד של אלוהים במגילה. בעיקר כאדם מאמין.

8. באשר לרבא, הוא איננו מסתיר שחשוב לו נורא להשאיר את אלוהים מחוץ למגילה. בעוד שרבי תנחום מנסה לדחוק אותו אליה בכוח. את המוטיבציה של ר' תנחום אפשר להבין, אבל למה לרב כה נחשב כרבא חשוב שאלוהים ישאר בחוץ? ובכן כדי להבין את המוטיבציה של רבא צריך לגשת למדרש אחר של רבא. מדרש שעוסק במעמד הר סיני.

9. "ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם... אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט) קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר". (מסכת שבת פח, א)

כאן המניעים של רבא מתחילים להתבהר. לפי רבא היהודים בשושן קיבלו את התורה בלי כפיה, שלא כמו במעמד הר סיני, אלא מתוך רצון אמיתי לבחור בה.

10. אם נשליך את מה שרבא אמר במסכת שבת, על מה שהוא אומר במסכת מגילה, יעלה שלדעת רבא, דווקא בגולת שושן, כן דווקא שם, היהודים קיבלו את התורה ברצון ולא מתוך כפיה, כמו שקובע רב אבדימי הטוען במדרש שבמעמד הר סיני כפה עליהם אלוהים את התורה הר כגיגית. ולכן בא רבא ופוסק נחרצות "המלך אחשוורוש ממש".

11. שם, בגולה, מכריז רבא קבל עם ועולם, דווקא שם, בחרו היהודים בתורה מרצונם החופשי ולא מתוך כפיית האל כמו במעמד הר סיני. ולכן "קיימו וקיבלו" היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר. וכעת לאחר שהבהרנו כמה טוב לנו בגולה הבה ונישאר בה.

12. מסיכה ממכוניות שרופות מעוטף עזה.