ספרו של דורון נדיב "שברים בשמש" חושף את העצים – מאבקי השמאלנות בקיבוצים – אך מחמיץ את היער והסברו, איך הוכשלו תנועות חברתיות מצליחות ע"י מנהיגות שהנציחה עצמה עם בלוף "עולם המחר"

לא רק ביבי בנה את כוחו הפוליטי על בלופים, גם מנהיגים קודמים עשו כך ולא פעם היסטוריונים מחמיצים עובדת-יסוד זו במחקריהם. בספרו "שברים בשמש" תולה דורון נדיב את הזדהותה של מפ"ם עם "שמש העמים" ו"עולם המחר" באי-שיתופה בממשלה ב-1949. אולם, מפ"ם הוקמה על מצע של הזדהות שנה ורבע לפני כן, בינואר 1948, והזדהות זו הייתה גורם משמעותי מאוד בכישלון המו"מ עם מפא"י על שותפות בממשלה.

ברור מסדר האירועים שהסיבתיות הייתה הפוכה, ההזדהות עם "עולם המחר" ב-1948 הובילה את מפ"ם ב-1949 לאופוזיציה. יתר על כן, ברור שהסיבתיות הייתה הפוכה כי בבלופים על פלאי "עולם המחר" המוסתר ב"מסך הברזל" החלו מנהיגי מפ"ם עשור קודם: טבנקין התחיל ב-1937 בסמינר מנהיגים צעירים שאירגן עם לויטה בעין חרוד, ויערי התחיל ב-1939 כשהוביל את הקיבוץ הארצי לתמיכה בחוזה ריבנטרופ-מולוטוב הנבזי; השמאלתם זו שנדיב כלל לא מזכיר נועדה לחיזוק מעמד שני המנהיגים לנוכח האיומים עליו והיא נעשתה למרות שכבר ב-1934 חשפו משפטי מוסקבה את האופי הדיקטטורי של שלטון סטלין וב-1937 הזהיר חזן ב"ספר השומרים" מפני הסכנה שמהווה הקומינטרן לתנועת הפועלים הבינלאומית.

טבנקין ויערי ודאי לא ידעו את כל האמת על הדיקטטורה הסטלינית, אבל גם הם מתחו עליה ביקורת לא פעם עד אז וברור שידעו על הבלוף שבכינויה "עולם המחר". טבנקין פנה שמאלה כשעל מנהיגותו איימו מ-1935 מאמצי ברל כצנלסון ובן-גוריון להדיחו מהנהגת הקיבוץ המאוחד ע"י איחודו עם חבר הקבוצות שהיה הופך את ה-60% של תומכיו למיעוט כי בחבר חסר תומכים.השמאלתו ב-1937 מנעה איחוד כי נגדה לפסילת המשטר הסובייטי ע"י מפא"י וכך ניצלה מנהיגותו.

 יערי פנה שמאלה ב-1939 כשהוביל לתמיכת הקיבוץ הארצי בחוזה ריבנטרופ-מולוטוב הנבזי כנגד פסילתו ע"י נאמני חזן (חזן עצמו נמנע מלהתנגש עם יערי). יערי פנה שמאלה בין השאר כי ראה שכך טבנקין הציל את מנהיגותו ומשום שמעמדו נחלש עקב התחזקות חזן הודות ליחסו הלוחמני כנגד המרד הערבי בשונה מיערי (כמפורט בספרי "האמת על הקיבוץ", חיפה 2013).

נדיב שגה באמצו דעה מקובלת שגויה שרק בשנות ה-50 מנהיגי הקיבוצים התמודדו עם שמאלנות באמצעים ארגוניים כגון סילוק שמאלנים מהקיבוצים ולא ע"י שיחות ושכנוע הדדי שכביכול עד אז שימשו להתמודדות עימה. שגיאה זו מוזרה לנוכח תיעוד היסטורי המפרט שימוש באמצעים ארגוניים נגד השמאלה כאיום בסילוק מהתנועה ומימושו כבר בשנות ה-20 וה-30. בקן וורשה של השומר הצעיר סולקה ב-1925 קבוצת שמאלנים גדולה (ראו בספרו של זרטל "קן נעורים"). ב-1933 השמאלנות בשני קיבוצי עלייה של הקיבוץ הארצי דוכאה ע"י החלטת סילוק ראשיה ריפתין ואורנשטיין (אח"כ אורן) מהתנועה, סילוק שבוטל אחרי שבמועצת חדרה 1933 השניים "הלכו לקנוסה" והודו ב"טעויותיהם". כמו כן קיבוץ עין שמר דרש מ"קיבוץ בנימינה" שהצטרף אליו שנה קודם לסלק 7 מחבריו שנחשבו ראשי שמאלניו ואז הקיבוץ עזב עימם לחדרה ואחר-כך לגן-שמואל (אבי, יעקב [קובק] שפירא היה אחד מה-7). ריפתין לעומת זה ניצל את "טיהורו" במועצת חדרה כדי להישאר בעין שמר.

אצל נדיב אין זכר לכל זה; לדידו נעשה "גיבוש הדרך [של הקיבוץ הארצי] לא באמצעות הטלת מרות אלא באמצעות שיחות ושכנוע הדדי" אף שעובדתית דיכוי השמאלנות נעשה באמצעים ארגוניים מאז 1925, עוד לפני הקמת הקיבוץ הארצי. עקב שגיאה זו נדיב גם החמיץ הסבר יותר מקיף להשמאלת המנהיגים: מעמדם התערער והם נזקקו לחיזוקו ב-1937-39 לא רק בגלל נסיבות פוליטיות כמתואר בספרות אלא גם משום שאחרי שני עשורי מנהיגות הם הגיעו לשלבה הסופי, "שלב חוסר היעילות", אבד בהם האמון של רבים בקיבוצים שכן הם שוב לא פתרו רבות מבעיותיהם שנבעו בין השאר מגידולם המהיר וגיוון אוכלוסייתם.

בתור בלתי-יעילים בפתרון בעיות אלו המנהיגים התמקדו בפוליטיקה הלאומית אלא שגם שם לא היו הצלחות ואז חיזקו את מעמדם ע"י בלוף "עולם המחר", בדומה לבלופים של ביבי. נדיב החמיץ זאת כמו גם את ניוון הדמוקרטיה בתנועות שבלם פתרון בעיות שרבו בקיבוצים עם גידולם; כבר בשנות ה-30 התמעטו ועידות ומועצות נבחרי הקיבוצים - בייחוד ההמוניות של הקיבוץ המאוחד – בהן דנו במצוקות של החברים, והן הוחלפו בדיוני מרכזי התנועות שהרכיבו המנהיגים לפי נוחותם, שם פחות דנו במה שלמנהיגים חסרו תשובות.  

נדיב טוען ש"ההשמאלה הרדיקלית והסנהאיזם היו בסיכומו של דבר חלק מהתופעה של נסיגה הדרגתית באמונה בברית-המועצות" אבל בתקופה הנדונה בספרו לא הייתה שום נסיגה; בתחילתה ב-1947-8 הייתה עלייה בשל הסיוע הסובייטי להקמת המדינה אבל העלייה נמשכה גם כשסטלין הפך את עורו; המנהיגים נאחזו בבלוף שהצילם למרות משפטי הרופאים היהודיים, משפטי פראג והנאום הסודי של כרושצ'וב שלא הותירו ספק ש"עולם המחר" זה בלוף.

 ***

בביוגרפיה של חזן מצוין שמפ"ם "לא השתחררה מהטרמינולוגיה הדוגמטית" גם בסוף שנות ה-50 וכך זה זכור גם לי בניגוד לטענת הנסיגה של נדיב; גם בעשור מנהיגותו הרביעי יערי דבק בבלוף בעוד טבנקין נדחק לשוליים והבלוף נזנח כשסגניו הקימו מערך עם מפא"י. מחיר דבקות יערי בבלוף היה השמאלה בתנועתו גם בשנות ה-60 שהבלוף שלו המשיך לעודד.

ספרו של נדיב חושף את העצים – מאבקי השמאלנות בקיבוצים – אך מחמיץ את היער והסברו, איך הוכשלו תנועות חברתיות מצליחות ע"י מנהיגות שהנציחה את עצמה עם הבלוף של "עולם המחר". הוא מחמיץ את לקח השמאלנות שמנהיגות שמצליחה לקבע בתודעת ציבורה בלופים המסייעים לה לשרוד שנים רבות מסכנת תנועות חברתיות ופוליטיות ולא רק מדינות כבמקרה ביבי ורבים כמותו. התנועה הקיבוצית שהחליפה מנהיג צריכה כעת להצטרף למקדמי תחלופה גם במדינה ע"י קידום הבחירות, סילוק ביבי וקריאה שלישית סופית להצעת החוק של גדעון סער להגבלת ראשות ממשלה ל-8 שנים שעברה בכנסת הקודמת בשתי קריאות.

 טבנקין. מנהיגות שהנציחה עצמה עם בלוף "עולם המחר"  

(מקור: historicalmoments2.com)