בחקירת כישלון ה-7 באוקטובר, נחוצים מומחים לקוגניציה, כדי לבדוק מה השתבש בדרך בין העין שראתה מלחמה, לבין מוח שהסיק: "אין כלום"

 

אנחנו מופצצים מדי כמה ימים בתחקיר חדש על מה שקרה ערב ה-7 באוקטובר ובמהלכו. כל תחקר מבטיח גילוי חדש ו"בפעם הראשונה אנחנו חושפים" ומשליך עוד פרור שניים על מה שכבר ידוע. אילנה דיין היא אלופת הפרומואים המטלטלים. זה כבר מעייף ואפילו גורע. אין עוד במה לזעזע אותנו. גם אם יוסיפו שראש אמ"ן ראה בחדרו במלון באילת מופעי סאדו-מזו ולא סתם התארח שם, זה לא ישנה הרבה. את הנוק-אאוט כבר קיבלנו. עוד בוקס לא יגרע ולא יוסיף. אנחנו על הקרשים.

 

אני עובד במכון ממרי לחקר תקשורת המזרח התיכון. עוד במאי 2018 פרסמנו דוח על תכנית של חמאס להפוך את ההומות ליד הגדר לקדימון לפריצה אל ישובים ישראלים. הדוח מציג מפות תצלומי אוויר ודרכי הגעה לישובים. אח"כ היו עוד דוח ועוד דוח. מן הסתם גם אמ"ן ידע.

והיו כמובן ההתראות הספציפיות וקריאות של התצפיתניות ושל אנשים מן העוטף שראו ושמעו את הדברים.

 

אז מה קרה? למה איש לא נערך? מהיכן בא השיתוק שאחז בכוחותינו נוכח כל ההתראות והאזעקות הללו?

***

ישנו כמובן הרקע: רוח המפקד נתניהו ששידרה: "חמאס טוב ליהודים". נתכתש אתו פה, נתכתש אתו שם, עוד סבב לחימה ועוד סבב לחימה, אבל הוא לא יצא למלחמה כוללת. הוא מורתע. התפיסה הזו חלחלה אל כל שורות הפיקוד, התקבעה בתודעתו והולידה את ההתמכרות לשקט.

 

עניין שני שנובע מן הראשון, הוא הדילול הניכר של כוחות צה"ל בעוטף עזה לטובת חיזוקם בגדה המערבית. כאמור, התפיסה היתה שבעזה  ישרור שקט ומנגד ראשי הצינות הדתית דרשו להדק את שליטתנו בגדה, משמע עוד ועוד כוחות של צה"ל לאזור זה.

 

עניין נוסף היה נטילה, או דילול של כמות הנשק שבידי כיתות הכוננות בישובים, עד כדי ביטול יכולת ההגנה שלהם מפני מתקפה על בתיהם.

***

 ועדיין, עדיין! איך קרה שחמאס פרם את כל שכבות ההגנה המשוכללות שלנו כאילו היו קורי עכביש; איך קרה שצה"ל הגיע לעזרת הישובים באיחור של שעות, איך קרה שמסוקי קרב לא עלו לאוויר?

 

עזבו אלקטרוניקה, חפשו בראש של המפקדים (מקור: YOUTYBE)

לפני חקירת מנגנוני הקשר, האלקטרוניקה, שרשרת הפיקוד, מצלמות האבטחה ומעגלי האחריות, שהם עניין לשופטים עליונים ואלופים בדימוס, אני מציע להפעיל בבדיקת הכישלון הזה מומחים לקוגניציה; מדענים שיבדקו איך אבד הקשר בין העין שראתה והאוזן ששמעה, לבין המוח שהיה צריך לחשוב ולפרש.

 

וליתר דיוק: איזו מטמורפוזה עברו המוח והתודעה של המפקדים שגרמה להם לפרש כפי שפירשו את מה ששמעו או ראו. מה גרם להם לומר: "שלילי" במקום "חיובי" לגבי האפשרות למלחמה למרות כל הרעשים והסימנים שמסביב. הרי הברירה היתה כאן 0 או 1.

 

אם מספיק מפקדים היו חושבים "1", אולי כמה מסוקי קרב היו ממתינים לאנשי חמאס, במקום כיתות הכוננות המוחלשות, או התגבורות שהגיעו באיחור בלתי נסבל, ועוצרים את פלישתם, או, לפחות, מעכבים אותה.

***

המחשבה שעולה בראשי – אתם רשאים ללעוג לה - היא שתוכניות המציאות המדומה (ריאליטי), השקפות הפוסט למיניהן – פוסט מודרניזם, פוסט אמת ו"הניו אייג'", תפיסת ה"תחשוב טוב יהיה טוב" שמוצאם ב"כזה כאילו" – השתלטה גם על תודעתם של מפקדי צה"ל, שבמקרה זה קיבלה רוח גבית מתפיסת המפקד ולפיה חמאס טוב ליהודים. הוא לא ירע להם.

 

יש כאן עניין פסיכולוגי, שבו השכל מסרב לקבל את מה שהעיניים רואות, ומדחיק את החדשות הרעות מפניו. הוא מייצר מציאות מדומה, לפיה מה שקורה איננו קורה באמת, בלא יכולת להבחין בין מציאות לבין מה שרוצים שתהיה המציאות. המוח לא רצה מלחמה וביטל את מה שהעין ראתה והאוזן שמעה. נראה כי אין אפשרות אחרת. תבדקו מה מתחולל במוחו של המפקד.

***

התקליט הראשון של ארקדי דוכין, משיריו של ולדימיר ויסוצקי, נקרא "רוצה ויהיה". בהיפוך דברים אפשר להסביר שערב ה-7 באוקטובר, צה"ל אמר לעצמו: "לא רוצה ולא יהיה".

 

עזבו את הגדרות, את המצלמות הנסתרות, עזבו את בלוני התצפית ואת החומות בעומק האדמה, בדקו את השפעת הסביבה על התהליכים המתרחשים במוחם של מפקדים.

 

אני יודע, זה הסבר מוטרף; אבל לכישלון מוטרף, אין הסבר הגיוני.