לבושמנים אין ועדת חינוך, יועצים חינוכיים, וועדת רווחה, מטפלות, מדריכים.. ולכן העונש לילד שסרח הוא סטירה מצלצלת מהאבא, שקולה מהדהד בג'ונגל

אור לליל שבת הוטרדו על ידי ילדינו השובבים שלוש קָלנוֹעיוֹת משלוות חנייתן. יש לציין לזכותם של המוסדות  שהם פעלו ללא דיחוי. כבר ביום ראשון התכנסו כולם, כל אחד במקומו, לדיון דחוף: המזכירות, ועדת החינוך, פורום היועצים החינוכיים, ועדת הרווחה, צוות המטפלות והמדריכים, וועדת הבטיחות העליונה, ועוד כהנה וכהנה ועדות וממלאי תפקידים, שתקצר היריעה מלפרט את כולם. היו סמוכים ובטוחים שלא יחלפו יותר משבועיים שלושה, עד שהמוסדות יגבשו תוכניות חינוכיות וקווי פעולה תכליתיים לטיפול ב"מצב".

האירוע הקשה הזכיר לי מאמר אנתרופּוֹלוגי שהתגלגל לידי במקרה. המאמר דן בחינוך הנוער בשבטי הבּוּשמנים (או שמא דווקא הפּיגמאים) אי שם באפריקה המשוונית. אינני מנסה לטעון חו"ח שקיימת רלבנטיות כלשהי למנהגיהם הפרימיטיביים בעליל של אותם שבטים נידחים, לחינוך הקיבוצי הנאור. אני מביא את הדברים רק כדי לפתוח עוד צוהר אל המסכת המורכבת והמסובכת של הדיונים המעמיקים שהתקיימו (ובוודאי עוד יתקיימו) בקשר עם אירוע הקלנועים הנ"ל.

ובכן, מסתבר שאל אותם בושמנים (או פיגמאים) לא הגיעה עדיין קדמת הקלנועים, וממילא הם פטורים מעוגמת הנפש הכרוכה בסחיבתם באישון לילה. מאידך, גם אצלם חוטאים הנערים לעיתים במעשי שובבות שאין לעבור עליהם לסדר היום (אפילו לא לסדר יומו של בּושמני או פּיגמאי, שהוא בדרך כלל גמיש למדי).

ובכן – כך על פי המאמר – כאשר חוטא הנער המשווני, מתרחש הדבר הבא: אביו של הילד קורא אליו את בנו הסורר, ולאחר שהוא מברר בסדר דין מקוצר את אשמת הנער, הוא אומר לו כך (או בערך): "... ובכן בני, מאחר ואתה מודה, או על כל פנים השתכנעתי, שאמנם עברת עבירה על אורחות חיינו, אין לי ברירה, אף שאני אוהבך מאוד, אלא להענישך, ואני סמוך ובטוח שתקבל את ענשך כגבר". (אלה הם עיקרי הדברים, אף שבבושמנית זה נשמע אולי קצת אחרת).

לאחר הדברים האלה מתרחש דבר קשה העלול לזעזע בעלי נפש חינוכית רגישה ומטען חינוכי עודף. האב הבושמני מרים את זרועו וסוטר על לחיו של בנו סטירה של ממש, הגורמת לו לראות כוכבים בהירים במיוחד (אף שכידוע, באזור קו-המשווה, הכוכבים הם בהירים מאוד בלאו-הכי).

אני מודה שגם בעיניי נראה התיאור הנ"ל דמיוני במקצת, אני רק מביא דברים בשם אומרם. האנתרופולוגית המדופלמת טוענת שלאותה סטירה מצלצלת נודע אפקט מופלג בהחזרת הנפש הרכה אל דרך הישר – עד כדי כך, שבניגוד למה שניתן לשער, סטירות הלחי החינוכיות אינן חזון נפרץ בקרב אותם שבטים, והן אף נדירות למדי. אין זאת אלא שצלצולן ממשיך לרחף מעל לצמרות עצי הג'ונגל, עוד זמן רב לאחר שכאבן הפיסי שכך ובטל מן העולם.

עד כאן עם המאמר האנתרופולוגי. כאמור לעיל, אינני מנסה לעשות הקבלה כלשהי בין שיטות החינוך הפרימיטיביות הנוהגות במאפליית הג'ונגלים של אפריקה, ובין גורמי החינוך המודרניים העומדים לרשות חברה מתוקנת כשלנו. אנו חייבים גם לקחת בחשבון, שלרשות הבושמנים לא עומד מערך חינוכי משוכלל כזה שלנו, הכולל: מזכירות, ועדת חינוך, פורום יועצים חינוכיים, וועדת רווחה, מטפלות, מדריכים... ועוד גורמים חשובים נוספים שתקצר היריעה מלפרטם.

הבושמנים. סטירה אחת במקום חמש ועדות (מתוך Freepik)