בישול ילדים | דודו פלמה
למשמע דברי נתניהו שלנצח נאכל חרב עד לניצחון המוחלט, חשבתי על ילדי ועל נכדי ונכדותיי. ונחרדתי. בישול ילדים. אם לא נתעשת סופנו יהיה מר כלענה
1.וַיְהִי
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ; הֲמִן
הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב. וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ; וַתֹּאמֶר:
הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם, וְאֶת
בְּנִי נֹאכַל מָחָר. וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ; וָאֹמַר אֵלֶיהָ
בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ, וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ.
(מלכים ב פרק ו)
2. הערה
היסטורית בנוגע לבישול ילדים:
פעם בקיבוץ, כאשר היה עדיין שיתופי, הייתה במטבח
הקולקטיבי פינה שנקראה "בישול ילדים", שהיו מכינים בה מזון לילדים בכל
הגילים. והמטפלות היו מגיעות עם נושאי אוכל לקחת אוכל לבתי התינוקות, לפעוטונים,
לגנים ולכיתות. זכורה לטוב הזעקה הנואשת שנשאה האשמה קשה של הטבחית: "רוחמה,
אל תקחי הכל! תשאירי קצת גם לפעוטונים האחרים!". ואולי בכלל בגלל זה קרתה לנו
ההפרטה.
3. אלא שכאן במלכים ב' פרק ו' יש לנו עניין אחר.
בישול ילדים במובן המילולי ממש. או אולי סיפור משפט שלמה אבל מהופך. נגטיבי. יש
רעב גדול בעיר ושתי נשים ערכו הסכם אכילת ילדיהן ביניהן. "קודם אכלנו את
בני" מתרעמת האישה אל המלך "ועכשיו היא מסתירה את בנה".
4. ראוי לציין שתשובת המלך
לצעקת האישה "אַל יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה מֵאַיִן
אוֹשִׁיעֵךְ; הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב?..." היא פחות או יותר
תשובת שמש העמים הנוכחי, אשר מושל בנו ברוב חסדו, כאשר הוא אומר "אלה
החיים" ו"אתם משעממים אותי".
5. העדות
המצמררת ממלכים ב' אודות הנשים האוכלות את ילדיהן, הזכירה לי את הפסוק "ארץ
אוכלת יושביה" ואת חטא המרגלים. "היזהרו מן ארץ הזאת", היתרו בנו המרגלים,
"הישמרו מפניה, כי ארץ אוכלת את יושביה היא".
6. ואז
חשבתי לעצמי בעצב על המפעל שבראנו כאן להקרבת ילדים שנקרא "טוב למות בעד
ארצנו". ועל הבטחתו של ראש הממשלה הנצחי בנימין נתניהו שלנצח נאכל חרב עד
לניצחון המוחלט. וחשבתי על ילדי ועל נכדי ונכדותי. ונחרדתי. בישול ילדים. אם לא
נתעשת סופנו יהיה מר כלענה.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!