נושיט יד לאחים שלנו מהעיירות הסמוכות, ניאבק למען חברה מתוקנת, למען חברה שיתופית ושיוונית

 

חברות וחברי המועצה,

 

ראשית אני רוצה לומר תודה לניר מאיר המזכ"ל היוצא, בשם כל חברי הקיבוצים, ברצוני לומר תודה גדולה על עשייתך במרוצת השנים, על העשייה עבור ולמען חברי הקיבוץ והתנועה הקיבוצית.

 

מעמד זה הוא רגע מאד מרגש מבחינתי. מנעד של רגשות, הנע כמטוטלת, בין כאב עמוק לתקווה גדולה.

 

אמנם חלפו כבר יותר מארבעה חודשים, אולם כולנו במידה רבה נותרנו שם, בשבעה באוקטובר, עם הכאב הגדול על אחים, החברים והשותפים לדרך, שאיבדנו בקיבוצים. משפחות, קהילות ומפעלי חיים, שנגדעו על-ידי חיות אדם.

כבר יותר מארבעה חודשים חלפו, אולם כולנו עדיין נותרנו עם התפילה הגדולה לשובם הביתה של החטופים, שאנחנו כמהים לראותם איתנו – ונמשיך ונעשה כל שביכולתנו שאכן זה יקרה.

 

סבתי הילדה שמחה, ממייסדות הקיבוץ, נפטרה בשיבה טובה אתמול בגיל 101,

היא שרדה את תופת השואה ואת מחנות הריכוז אושוויץ וברגן בלזן. היתה בתזמורת המוות וראתה מול עניה יום יום זוועתו שקשה לתארן.

 

ביום השחרור, מאי 1945, במחנה בוכנוולד פגשה את קבוצתה ועלתה לארץ ישראל בתנאים לא תנאים, עטויה בכסות דלה, כדי להקים כאן קיבוץ ומשפחה.

בלי הורים, אחים, דודים, שכנים או חברים. בודדה בעולם שידע את השחורות והקשות בתולדותיו.

 

וכמו כל חלוצי הקיבוץ, היא לעולם-לעולם הנחילה לנו, הדורות הבאים, את ההכרה כי נצר סרני איננו קיבוץ של שואה אלא קיבוץ של תקומה.

והנה, היום, לאחר השבת הארורה ההיא, אנו במידה רבה ניצבים שוב בפני האתגר החלוצי הגדול - המסע לתקומה מחדש.

 

אני עומד כאן ביראת כבוד ומודע לגודל האחריות המוטל עליי ועל כולנו.

האחריות להיות שם בראש ובראשונה עבור שיקום הקיבוצים והחברים; להבטיח כי אף קיבוץ לא יישאר לבדו, לדאוג לחיזוק הקהילות הקיבוציות חרף הכאב והמצוקה. אנחנו חייבים לזרוע ההזדמנויות חדשות, לנטוע תקווה בלבבות החברים.

 

אנחנו היינו אלה שעשו זאת במרצות השנים,

אנחנו אלה שיצרנו אידאלים מעבר לאופק, אנחנו שהתייצבנו לאורכה ולרוחבה של הארץ וחרשנו את גבולותיה של הארץ עד התלם האחרון.

היינו חיל החלוץ בהגנה על המדינה, בהבטחת גבולותיה ובהשגת עצמאות וביטחון מזון לכל אזרחיה.

 

ועכשיו – נדרש לזה בשנית.

אנחנו נהיה אלה שיתייצבו בחזית העשייה הציונית, הממלכתית, הדמוקרטית והליברלית של מדינת ישראל, אנחנו נהיה אלה שיתגייסו כקהילות וכתנועה, נזכור את מתינו, נבכה את אהובינו ונקום מהעפר.

נחושים לשקם את הקיבוצים, ברוחם, בסגנונם ובדרכם.

 

אנחנו נהיה אלה שנושיט יד לאחים שלנו מהעיירות הסמוכות, אלה שיאבקו למען חברה מתוקנת, למען חברה שיתופית ושיוונית אלה שיחלמו ואלה שיגשימו.

 

אנחנו עוד נזכה לשמוע את צחוקם של התינוקות והילדים, מגני הילדים ומדשאות הקיבוץ.

אנחנו עוד נזכה לתקומה מחודשת.

 

מכללת ספיר29.2.24