המשך אלטרנטיבי דמיוני לפרשת החובות של הקיבוץ

 

ואז הגיע חג השישים, וביחד אתו הגיע, לאחד מביקורי התיירים בגשר הישנה, תייר הודי, איש בשנות ה -40 שלו, לבוש חליפה אפורה אלגנטית וכובע בארט משובץ. עם קבוצה קטנה של משלחת מקניה וצרפתי שמבין אנגלית, הלך בעקבות המדריכה וגמע את המראות; הסטן ,המקלע, הרובה הצ'כי, הבחורות שמקלפות תפוחי אדמה, הקירות מנוקבי הכדורים של הקרנטין, האמבטיה החלודה המופגזת של ילדי הקיבוץ, הגשרים, הירדן, תחנת הרכבת שהגיעה עד דמשק, מפעל החשמל הדומם בנהריים, עדר הכבשים בצד השני של הגבול, חרציות, חרדלים, צפרני חתול, שערה הבלונדיני של המדריכה. בתום הסיור קם להודות למדריכה, הציג את עצמו, וביקש לדבר עם המנהל של הקיבוץ.

 

זה קרה כאמור, בפברואר. אמצע פברואר. כעבור חודש קיבל אבינועם מכתב ממלון הילטון, לונדון. הוא פתח את המעטפה וקרא:

 דיר סיר, העוזר ועורך הדין שלי, קים נוגאנגי, חזר מביקור באולד גשר שלכם עם אנרגיות חזקות של שלום. אנחנו כבר זמן רב מחפשים את המקום המתאים למרכז השלום העולמי וקים בטוח שזה המקום. נאמר לו שאתה המנהל של הקיבוץ, לכן אני פונה אליך ומציע בכל הכבוד שניפגש. בפגישה נדון בפרטים.

 בכבוד, נמסטה

מהרישי יוגי

למכתב היה מצורף כרטיס טיסה זוגי ללונדון.

 

בפגישה, שנערכה  בהילטון לונדון, פרש קים בפני אבינועם ופרץ את המפה שהכין מצילומי השטח שלו והסביר שהמהרישי מעוניין לקנות את אזור גשר הישנה כולל המשטרה, המאגר, שטחי המדגה, הכותנה והמטעים, ולהקים שם מרכז עולמי למדיטציה שתביא את השלום קודם לאזור, ומשם לעולם כולו. הוא גם הציע מחיר.

 

למחרת החזרה מלונדון, אחרי ארוחת בוקר, ואחרי שדחו את ההצעה עוד במטוס על הסף ותייקו את המפה בתיק שנועד לגניזה והחליטו שלא לספר לאיש, נכנסו אבינועם ופרץ למשרד של הגזבר. הגזבר סיים את השיחה, הניח את שפורפרת הטלפון על כנה ודיווח שמהבנק הודיעו לו כרגע שהם סוגרים תוך שבוע את האשראי של הקיבוץ אם לא ישולמו כל החובות שהגיע זמן פירעונם.

 

אספת החברים הדחופה שהתקיימה למחרת נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה. גם לאחר מכן, אף אחד ממילא לא הלך לישון, ואלה שהלכו לא נרדמו.

 

באספה נשמעו קריאות ונאומים רבים שאין קוצר הזמן מאפשר לפרטם כאן, אבל ככלל, נגיד שהיו שם הרבה חשבונות נפש קולקטיבית, איך הגענו למצב הזה, כולנו, בדגש על מרכזי המשק לדורותיהם וכל המזכירות, נרדמנו בשמירה, וייסמן נתן סקירה היסטורית והסביר שהבנקים הם הון הסיבוב שעושק אותנו, הון הייצור, ושפרס כבר מזמן בגד בתנועה הקיבוצית, אבישג דיברה שוב על הביצה והתרנגולת. חיימקה הציע  להקים ועדה מיוחדת אד הוק שתשב על המדוכה, יפק'ה הוסיפה שגם גם ככה וגם ככה שוב לא יאשרו תקציב למדיח כלים בגן איזדרכת, ופרץ  סיכם את הדיון ואמר, חברים, הברירה שעומדת בפנינו זה או: לסגור את ברז החמצן של הקיבוץ, או: למכור את הקיבוץ. אני לא יודע מה יותר טוב, שתי האפשרויות גרועות, אבל השעה מאוחרת ואני נאלץ להעמיד את העניין להצבעה: מי בעד אפשרות א? "רק רגע, רק רגע! אתה אמרת ברירה אחת ויש פה שתי ברירות, לא? אז על איזה ברירה אני אמורה להצביע? זאת הייתה יפק'ה. 

 

פרץ אמר לה שברירה היא תמיד בין שתי אפשרויות, אני חוזר: מי בעד אפשרות א?     

 ההצבעה באותו לילה הסתיימה ברוב קולות. החברים קיבלו את ההצעה של מהרישי.

החתימה על החוזה היתה אמורה להתבצע בתוך שבוע.

 

ישעיהו, חבר קיבוץ כבן 40, שעבד במטעים ובילה את זמנו ברכיבה על אופני הרים, סנפלינג, צניחות חופשיות ורחיפות, היה היחיד שהתנגד להחלטה האומללה הזו. הוא לא קיבל את כוח הכובד של המציאות. הוא לקח שבוע ימים חופש ויצא למסע הסברים. כמו קאטו הזקן, הוא עבר מחבר לחבר עם עצומה שמסבירה למה ההחלטה שהתקבלה באמצע הלילה כשכולם כבר היו מותשים ולא הבינו מה אומרים להם ועל מה הם מצביעים, היא משגה גורלי שלא תהיה לו תקנה וצריך לבטל אותה מיד. delenda est.

 

החברים קיבלו אותו ואת ניסיונות השכנוע שלו במאור פנים ובדמעות אבל איש לא חתם על העצומה. יום חתימת החוזה הלך והתקרב. במרוץ שלו נגד הזמן הגיע ישעיהו לחרמוני. חרמוני, שהתהלך תמיד, חורף קיץ, בסנדלים וחבש אוזניות של ראפרים לאוזניו, לא הבין מלכתחילה את ההיגיון במצב האבסורדי הזה. הוא טען, במידה מסוימת של צדק, שלכל בעיה יש יותר מפתרון אחד, וחתם.

 

אף אחד לא ידע מה ייעשה בשטחי החקלאות אחרי שיימסרו למהרישי. לפי שעה נמשכו העבודות כרגיל, בבריכות האכילו את הדגים, בשדות הכותנה זרמו מי ההשקיה בתלמים דקים, במטע היפרו את התמרים, והקיבוץ כמנהגו…

 

גשר הישנה. המקום להקים בו מרכז שלום עולמי