למה אני בודדה כל כך | דודו פלמה
על הבדידות האנושית כטריגר לגילויי גבורה
1. בשנת 1943 חנה
סנש מתנדבת לצבא הבריטי ומצטרפת לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח באירופה. באותו שנה,
1943, לאה גולדברג כותבת את שירה הידוע "האמנם עוד יבואו ימים בסליחה
ובחסד". בתאריך 15 במרץ 1944 חנה סנש צונחת יחד עם חבריה ליד הגבול ההונגרי.
הם מצטרפים לפרטיזנים ולאחר מכן חוצים את הגבול.
2. חנה סנש נלכדת
בידי חיילים הונגרים ונשלחת לכלא בבודפשט שם היא נחקרת בעינויים. היא עומדת למשפט
בבית דין צבאי הונגרי באשמת ריגול ובגידה במולדת. בשבעה בנובמבר 1944 היא מוצאת
להורג והיא רק בת 23. הסליחה והחסד שבשירה של לאה גודלברג כבר לא ישיגו אותה. הם
יגיעו רק אחר כך. הרבה אחר כך.
3. אולי שנתיים,
בערך, לפני שהוצאה להורג, חנה סנש כותבת ביומנה: "...למה אני בודדה כל כך? לא
מזמן טיילתי על פני המושב (נהלל) בערב, היה לילה נפלא, ליל כוכבים. ואני, עמדתי
באמצעו של היקום. בתים קטנים נצצו אלי במרחק, וגם הקולות שהגיעו משם היו חלשים, רק
הכוכבים היו קרובים כל כך... פתאום אחזני פחד, לאן נוטים חיי? האלך כך בלילה לבדי,
לכודה בין הבתים והכוכבים. במה עלי לבחור? באורות החלשים הבאים אלי מבין סדקי
הבתים, או בברק הרחוק של הכוכבים? כשהייתי עם הכוכבים התגעגעתי לאורות הקטנים.
וכשסרתי לאחד הבתים כלתה נפשי אחר גופת הרקיע..."
4. ובכן, לפעמים
השאלה "למה אני בודדה כל כך" ששואלת את עצמה בעיצומה של מלחמה נערה בת
20 אולי 21, היא מנוף שיכול לעקור את הירח ממקומו. אם רק יתנו לו נקודת משען, כמו
שגילה ארכימדס. חנה סנש מגדירה יפה ונורא את הצומת שהיא נמצאת בה. נקרעת בין
ה"אורות החלשים הבאים מבין סדקי הבתים" כלומר בני האדם, לבין הכוכבים
שהיא מרגישה קרובה אליהם יותר. ההגדרה המרטירית ש"כלתה נפשי אחר גופת
הרקיע..." היא מדויקת וחדה כסכין. בסופו של יום חנה, זאת אנחנו יודעים
בדיעבד, בחרה בגופת הרקיע. חתיכת בחירה זאת הייתה.
5. במרץ 1950 חנה
חוזרת לארץ בארון, נקברת בהר הרצל בחלקת הצנחנים שנפלו באדמת אירופה, ומתקדשת.
המדינה שזה אך קמה הייתה זקוקה לגיבורה בקנה מידה של יוסף טרומפלדור. וחנה, חנה
ידעה כבר בנהלל שרק הכוכבים היו קרובים כל כך...
ריגשת
ציירת ביד אמן את המעמד של סנש מול היקום..זה של מעלה וזה למטה. אכן היתה כוכב שנפל ואורו כבה. קורה לעיתים שמתגעגעים למי שלא הכרנו. תודה דודו