על ספרו של עמירם אידלמן מכינרת: "על הכרך – ספר סיפורי בית העלמין כינרת"

אפתח בגילוי נאות: עמירם אידלמן, בן וחבר קבוצת כינרת, הוא בן כיתה וחבר. עשינו יחד הרבה טיולים בעמק הירדן – הוא כמדריך (בעל תואר שני בלימודי א"י מאוניברסיטת חיפה) ואני כנגן אקורדיון. כך נחשפתי לסיפוריו, המשלבים יידע היסטורי עם הומור קצת ציני, שחלק מהם מופיעים בספר שלפנינו.

יש כמה בתי עלמין בארץ שמתחרים על התואר שמובא בכותרת סקירה זו. לישורת האחרונה יגיעו מן הסתם זה שבדגניה א' (בו טמונים ארתור רופין, א.ד. גורדון, וראשוני דגניה), נהלל ( משפחת דיין, משפחת בצר, ועוד ממייסדי דגניה ונהלל) וחלקת גדולי האומה בהר הרצל. אבל כולם יסכמו שלבית העלמין של כינרת יש ייחוד משלו. נראה שאנשי העלייה השנייה והשלישית, שהיו כידוע מודעים מאוד למקומם בהיסטוריה, בחרו בכוונת מכוון להפוך את גבעת הכרכ לאתר לאומי, לפחות לאנשי ההתיישבות העובדת. המיקום הקסום, יחד עם מצבות כמו זו של רחל המשוררת, נעמי שמר, ברל כצנלסון ועוד רבים אחרים, הפכו אותו לאתר עלייה לרגל, לא פחות. ספרו של אידלמן מצייד את המבקרים במקום במידע מעניין על חלק מה"לשעברים", מידע שלא מצוי באתרי החיפוש.

הספר בנוי בסיפורים על הנפטרים לצד אנקדוטות, בחלקן משעשעות שמביא המחבר. כך למשל הוא מדווח לנו שלא כדאי לבקר במקום בשבת בתשע בערב – שהרי אז מתקיימת כידוע אספה כללית, וותיקי "כינרת של מעלה" לא מוותרים על ההזדמנות להמשיך את הוויכוחים והמריבות שהתחילו בחייהם. מה שכן, נראה שהריבים בין אנשי קבוצת כינרת לבין המושבה כינרת הגיעו כאן לסיומם.

הספר מסודר לפי מספר שערים, שבכל אחד מהם מוזכרים מספר שמות. כמה דוגמאות: אבות התנועה: משה הס, דב בורוכוב, נחמן סירקין (עצמותיהם של שלושת נביאי הציונות הסוציאליסטית הועלו מן הגולה הדוויה לארצנו), ברל כצנלסון, הרצפלד ועוד . המתאבדים (נתן איכר, הוא ארנסט פולק), דור הממשיכים – בני כינרת בני הדור השני למייסדים (שמוליק חדש, נוח כינרתי, אבנר הרחול ועוד). אנשי הוראה וחינוך, "תרבותניקים" ועוד. המחבר משלם חוב לקבוצות שקצת הועלמו בכתיבה ההיסטורית כמו מייסדי כינרת המושבה (יעקב חפץ החובש של העמק, יצחק כבשנה – ידידו של בן גוריון, דוד יזרעאלי-רובין), ותימני כינרת, שעמירם חשף לפני שנים את הסיפור העצוב של גירושם / העברתם לשכונת מרמורק ברחובות.

מטבע הדברים, רוב הדמויות המופיעות בספר הם חברי קבוצת כינרת, ביניהם  הוריו של עמירם, אריה וגסיה אידלמן. הספר כולל מפת התמצאות שתקל על הפוסעים בשבילים השקטים.

בהקדמה כותב עמירם: "המטייל המחפש פה גיבורים, קרבות ידועים או מגלי עולם, חוששני שצפויה לו אכזבה. אך מי אשר יחפש פה, ב"שכונת הווילות המיוחדת הזו", אנשים תמימים ויישרי דרך, או כאלה שנלחמו עד כלות כדי לממש את החזון – ימצאם בשפע, ומי שמחפש כאן אהבה – ימצא ים סוער מלא מערבולות".

ומה היו שוכני בית העלמין חושבים על המתרחש היום במדינה ובקיבוצים כיום? על כך לא תקבלו תשובה בספר, נשאיר זאת כחומר למחשבה.

עמירם אידלמן (על הקלנועית). שפע תמימי דרך שחיפשו חזון (צילום: פרטי)