ניצחון אמיתי של העם היושב בציון יהיה הגשמת הציונות כפי שהיא באה לידי ביטוי במגילת העצמאות

מדברים הרבה על "תמונת ניצחון" (אולי דוד מניף בזרועו את גלגלתו הערופה של סינואר?).

אלא שניצחון אמיתי אינו תמונה המנציחה רגע. ניצחון אמיתי בא לכלל ביטוי בשינוי מציאות, חיובי ומתמשך, השורר ומתקיים לנצח (או לפחות ארבעים שנה) לאחר אותו אקט שבו צולמה אותה תמונה רגעית.

ואם נקשור האמור לעיל לימינו אנו, ניצחון אמיתי של העם היושב בציון יהיה הגשמת הציונות כפי שהיא באה לידי ביטוי במגילת העצמאות (שלאחרונה גם קנתה לה מוניטין של "חוקה"), לאמור:   

"אָנוּ קוֹרְאִים – גַּם בְּתוֹךְ הַתְקָפַת-הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים – לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים.

אָנוּ מוֹשִׁיטִים יַד שָׁלוֹם וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה לְכָל הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וְעַמֵּיהֶן, וְקוֹרְאִים לָהֶם לְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְעֶזְרָה הֲדָדִית עִם הָעָם הָעִבְרִי הָעַצְמָאִי בְּאַרְצוֹ. מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מוּכָנָה לִתְרֹם חֶלְקָהּ בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף לְקִדְמַת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן כֻּלּוֹ.

"בני העם הערבי": בין אם יהיו ערביי יש"ע (יהודה-שומרון-עזה) אזרחים תושבי מדינת ישראל (דהיינו נספח רשמית את השטחים הנ"ל למדינת ישראל – דבר ששום מנהיג ימין-שמאל לא העז לעשות עד היום – ובצדק), בין אם נראה אותם כתושבים חסרי אזרחות ומדינה החיים תחת כיבוש נצחי ("אכיבוש" הוא לא של שטחים – האבן ורגב האדמה אינם יודעים אם הם כבושים או משוחררים – כיבוש מתייחס לבני אדם), ובין אם נרשה הקמת מדינה נוספת בין הירדן והים.

חזון "המזרח התיכון כולו" (בלשון מגילת העצמאות), חזון "המזרח התיכון החדש" בלשון ימינו, מדבר בראש וראשונה על "שלום ושכנות טובה" (ר' לעיל).

והנה, באופן פרדוקסלי, דווקא ויתור על "תמונת ניצחון" רגעית, דווקא אומץ ועוצמה של מנצחים, עשויים לסייע בשבירת ה"מעגל השוטה" ולהביא מדינות ערב נוספות: סעודיה, מדינות בצפון אפריקה... אולי אפילו קטר... ובהמשך מדינות ערביות/מוסלמיות נוספות, להכיר בקיומה של המדינה היהודית בארץ ישראל, ויום אחד... לא ממש מחר... יכירו אויבינו – ונכיר גם אנחנו – שבין הים והירדן יש מקום לשתי מדינות לאום "... שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נָצֶרֶת וּבְנִי." (זאב ז'בוטינסקי – נכון, ציטוט חלקי מאוד 😊).

מרבים לדבר היום על ה"משיחיסטים", אז הנה סיפור קטן - אמיתי. יש לי שכן בקיבוצי, מחסידי הלובביצ'ר וה"משיח עכשיו". יש לנו בקיבוץ גם פינת חי ובה מספר כבשים. "אני עושה אתך עסק," אמרתי לשכני, "מחר אני נוסע לספארי ברמת-גן וקונה זאב. נשים את הזאב במכלאה יחד עם הכבש. נבוא בבוקר. אם הכבש חי – אני אתך, המשיח כבר ממש כאן."

"זה לא עובד ככה," הסביר לי שכני החסיד, "ביאת המשיח זה לא 'זבנג וגמרנו', ביאת המשיח נעשית בשלבים.

'גר זאב עם כבש' זה רק שלב במעלה הדרך."

אז יאללה... בואו נתחיל לטפס בשלבים. נשאף ונפעל ברוח מגילת העצמאות, באמונה משיחית וללא לאות 

לגר זאב עם כבש – תחילה.  

דוד וגלית. הניצחון חשוב מן התמונה (מקור: FB)