גשמי הברכה היו עבורו גשמי עצב אבל רישום כמותם היה עבורו רגע של נחמת מעט. בכל זאת, גשם טוב לחקלאות

על יד מד הגשם הציב יוסי כוס קטנה, פשוטה, שקופה. בניגוד למד הגשם האטום, את תכולת הכוס היה ניתן למדוד מבחוץ. מדידת גשם הייתה תחביבו של יוסי אבל בעיקר מחויבותו -  לקהילה כולה אבל גם לעצמו. רבקה, אשתו, נפטרה בחורף והוא נשבע לעצמו למדוד בדיוק את כמות הגשם שהשמים ממטירים על האדמה, כבוכים עליה. רגעי החסד היומיים שלו בחורף היו פרק הזמן שנדרש לו ללכת מביתו אל לוח המודעות בחדר האוכל, שבו הוסיף בכתב ידו את כמות המילימטרים שירדה ביממה החולפת. את הרשימה עדכן מדי בוקר, בדיוק בשעה תשע, כשסיים את ארוחת הבוקר.

גשמי הברכה היו עבורו גשמי עצב אבל רישום כמותם היה עבורו רגע של נחמת מעט. בכל זאת, גשם טוב לחקלאות. מדי בוקר, תכף ליקיצתו, כשסיים את סידורי הבוקר, היה יוסי יוצא החוצה ומציץ פנימה, כדי להתבסם ממראה המים שנאספו, וככל שעלה מפלסם, התיר לעצמו אנחת רווחה. ואחר כך היה מבקש סליחה מרבקה, שהוא לא יכול לחלוק אתה את אושרו הרגעי.

המצפון שנקף אותו בכל פעם, הפך לייסורים כשדקרה בו תחושת ההעדר שלה. רק הוא יודע עד כמה עמוק הוא חסר אותה. אחרי שהסתיים האושר התחיל העצב ויוסי חש שהם כמו כלים שלובים. התחושה הזאת העציבה אותו עד כדי דמעות. הוא הקפיד שהן יזלגו אל תוך כוס הזכוכית, כדי שיוכל למדוד גם אותן. כדי שתכולת הכוס לא תישפך, חלילה וכדי שיובש פתאומי לא יאדה מקצתם, הוא בנה עבורה קופסה מעץ. כך הייתה הכוס מוגנת. הוא התקין עליה רשת צפופה, כדי שמצד אחד יוכלו המים לחדור אליה ומצד שני יואט קצב אידוים, ככל שפרקי הזמן בין הגשמים מתארכים.

כשהיה נכנס אל חדר האוכל כמו גם כשהיה יוצא ממנו, ודאי כשראו אותו מעדכן את הרישום, שמע יוסי עד כמה הוא מוערך על שקידתו, על התמדתו, על עדכון הקהילה כולה בכמות גשמי הברכה שטובים לחקלאים ונחוצים לחקלאות. כשראה ילדים מבוססים בשלוליות, נדקר. ילדים לא היו להם ולא אחת הרגיש כיצד הקנאה מחלחלת אל כל תא ועל כל נים בגופו ובנשמתו גם יחד, קודחת בו חור שחור שמתמלא, כבור מחולייתו, בתחושת החמצה שכמעט אין לשאתה. מי שעברו על יד ביתו ושמו לב לכלוב הקטן, וסקרנותם הניעה אותם להציץ ולראות מה יש בתוכו, הופתעו לגלות כי יש שם כוס שקופה, אשר שלושה רבעים ממנה מלאים בנוזל. איש לא העז לשאול את יוסי מה יש בה. היו מי ששיערו שהוא דוגם קצת מן הגשם כדי להעביר את הנוזל לבדיקת מעבדה. היו ימי שסברו שהוא עורך בדיקה השוואתית כל שהיא. רק יוסי, בתוך תוכו, ידע כי לא גשם נאסף בה אלא דמעות.

בגשום שבימי החורף, כאשר בבוקר המחרת הלך יוסי, כמעט צוהל, אל לוח המודעות, כדי לרשום עליו את כמות השיא של החורף הנוכחי, הוא נתקל בגבשושית של אחד מפסי ההאטה שחייבו מכוניות להאט את נסיעתם, ונפל. נפילה היא לשון צמצום והמעטה - יוסי השתטח על האספלט ונחבל. תחושת העלבון צרבה בו יותר מהשפשופים ומהדימום הדק שהחל להתפתל ולזחול מאחת מכפות ידיו. דם לא נחשב, אמר בקול רם, כדי ליידע את כל מי שלא היה בסביבה (לא היה בה איש) שהוא יתגבר על הנפילה ויקום; פצוע הוא ילך אל לוח המודעות, שהרי עוד מעט כבר תשע ויש מי שעוקבים בקפידה ויודעים את שעת העדכון.

לא אדם כיוסי יאכזבם. הכאב היה חד וחריף. הוא הרגיש את המאמץ שתבעה ממנו ההחלטה לכלוא בתוכו דמעות. הבכי ימתין, אמר, פעם נוספת, בקול רם, כמבקש לשתף את רבקה בשמים. הוא לא שם לב שאחת החברות קרבה אליו, לפתע, והיא שאלה איזה בכי ולמה עליו להמתין. יוסי הביט בה, נבוך מעצם הימצאותה בכלל ומשאלתה בפרט, התנצל, ביקש סליחה ואמר שהוא ממהר  אל חדר האוכל, שהוא חייב להספיק לעדכן את רישום הגשם, והיום חשוב לעדכן אותו במיוחד, שהרי הלילה הגשמים היו באמת ובתמים גשמי ברכה. 

רגע רישום המדידה היה רגע של נחמה (מעלון מעברות)