ליאור שמחה פרש ממשרד פרסום גדול כדי לנהל את קיבוץ נצר סרני; ליאור יפרוש מראשות התאחדות יצרני החלב, אם ייבחר למזכ"ל התנועה. הקיבוץ והתנועה יושבים לו בראש חזק. ריאיון

 

"נולדתי ב-1976 כדור שלישי בנצר סרני, בנם של אורי ועידית ונכד גאה של הילדה שמחה, ניצולת שואה ונגנית בתזמורת של אלמה רוזה ממחנה ברגן-בלזן, שהייתה בין מקימי הקיבוץ", מספר ליאור ומאפשר הצצה אל הביוגרפיה שלו. "לאחר שנת שירות ושירות צבאי, מילאתי מספר תפקידים בקיבוץ ובהמשך יצאתי ללימודים אקדמיים.  אני בוגר תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית,  נשוי לכרמל, האישה שאיתי, שהיא רופאה אונקולוגית מומחית, מנהלת יחידת ריאות במרכז הרפואי שמיר, אסף הרופא. יש לנו ארבעה ילדים, כולם מתחנכים בנצר סרני, ביתנו". 

***

לאחר לימודיו וטרם חזרתו ל"קביעות" בקיבוץ, עבד ליאור שמחה במשרד הפרסום בראשות ראובן אדלר, האיש הקרוב ביותר בשעתו לראש הממשלה אריק שרון, וממובילי פורום החווה, שניהל אז את המדינה. ליאור "התחכך" בפורום הזה.

 

מה גרם לך לחזור לנצר סרני?

"הספיקו לי כמה שנים בפרסום. ב-2014 חזרתי לקיבוץ ונבחרתי למנהל הקהילה. דווקא כמי שבא מהזירה הסופר תחרותית, הובלתי תפיסה לפיה הקיבוץ חייב לשמור על ערכיו ולא להפוך לישוב קהילתי. הבנתי שרק כך ניתן לחבר את הקהילה מחדש 'ולהחזיר את הקיבוץ לחברים'. זה עבד, ובגדול. כיום נצר סרני הוא קיבוץ חזק, קהילתי, צומח ומקום שנעים לחיות בו. אני גאה שהשארתי אותו הרבה יותר קיבוץ בכל אחד מערכי הליבה שלו".

 

בשנת 2020 לאחר שהפסיד ברוב קטן בהתמודדות על תפקיד המזכ"ל לניר מאיר שנבחר לכהונה שניה, התמנה ליאור שמחה לתפקיד מנכ"ל התאחדות יצרני החלב. בהתמודדות על תפקיד מזכ"ל התנועה הוא נהנה מתמיכה עצומה של חברות וחברים, ומתמיכה גורפת של כל מזכירי התנועה בעבר – ממוקי צור, עבור דרך עדנה סולודדר, עמירם אפרתי, ולוולה והאחרים.

 

"בתחילת דרכי בהתאחדות", הוא מספר, "היה לי חשוב לפעול לאיחוד השורות ולשיתוף פעולה סולידרי בתוך כלל משקי החלב בישראל. כמה מהפעולות שקידמתי בהתאחדות: שמירה על שוק מתוכנן ומפוקח בהיקף של כ-4 מיליארד ₪ בשנה. הבטחת ודאות ואופק לרפתנים גם בתקופה של רפורמות קשות במגזר חקלאי. ניהול גוף חזק, משפיע ומאוחד של למעלה מ-700 רפתות ברחבי המדינה".

***

אולי זו התשתית אשר אפשרה פתיחה מהירה מחדש של הרפתות שנפגעו בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר; לחזור לעסקים במהירות. כי פרות צריך להאכיל ולחלוב.

 

ליאור: "התארגנו במהירות. היה ברור שיש לטפל מיד בכל הרפתות של קיבוצי עוטף עזה, למרות המלחמה. הקמנו חמ"ל 24/7 העובד בצמוד עם הרפתנים. ייסדנו את מיזם 'אחים לרפת', שבו חברים 150 מתנדבים מכל רחבי הארץ שתרמו יותר מ-3000 ימי עבודה.

רתמנו שותפים מהמגזר העסקי כדוגמת תנובה ושטראוס, כדי להקים קרנות לשיקום וסיוע לרפתות בעוטף. דאגנו להגדלת מכסות החלב ולחיזוק אמצעי הייצור, כסמל לחיים ולתקומה מחדש".

 

עם כל הרקורד הזה, למה לך להיות מזכ"ל תנועה?

"החלטתי להתמודד על ראשות התנועה הקיבוצית מאותה הסיבה שהביאה אותי לעזוב קריירה מבטיחה במשרד פרסום מהמובילים בישראל ולחזור הביתה: אהבת הקיבוץ, החברים ותחושת שליחות. זה הזמן להחזיר את התנועה הקיבוצית למרכז הבמה הציבורית, כגוף חזק, יציב, הנלחם עבור הקיבוצים ומייצגם - על פי דרכם. מדינת ישראל ובתוכה התנועה הקיבוצית, אחרי ה7.10 נמצאות במבחן ענק, ואני רוצה להשתתף בו. אני מאמין שאוכל להוביל את התנועה להתמודדות עם האתגרים העצומים שעומדים לפתחנו".

 ***

ליאור שמחה מוסיף כי "שיקום קיבוצי עוטף עזה והנגב המערבי, זו משימה אדירה שאנו רתומים לקדמה, כפי שפעלנו בתחום הרפתות. לקיבוצי העוטף יש תמיכה גדולה מהרבה גורמים, ואחת המשימות המרכזיות שלנו היא לא לשכוח את שיקום קיבוצי הצפון, שנמצאים לבדם במערכה הזו; גם בהם יש לטפל ולמצוא מקורות לשיקומם.

בנינו תוכנית שיקום מפורטת ואנו פועלים יחד עם המועצות האזוריות, תנועת המושבים והמדינה, כדי לממשה. אנחנו ראש החץ".

 

מוסדות המדינה חמוצים אלינו, מה הכוח שלך לייצגנו מולם?

"התחום הזה הוא חשוב במיוחד, צברתי בו ניסיון רב במהלך ארבע השנים האחרונות. כמנכ"ל התאחדות יצרני החלב קידמתי שלושה הסכמי חלב עם אגף התקציבים, עם המועצה הלאומית לכלכלה, עם משרד החקלאות ומשרד הכלכלה. אני מקושר למשרדי ממשלה ומעורב בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית. אני יודע לעשות את הדברים האלה, שהוזנחו  במשך שנים.

לצד המאבק על החומר, התנועה הקיבוצית צריכה להיאבק על הערכים שלה ולקדם מדיניות חברתית כלכלית סוציאל דמוקרטית, שתשנה את פני החברה הישראלית, ותיטיב עם אזרחי ישראל, חברי התנועה ויישובי הפריפריה. ערוץ 13 אמרתי שהמדינה צריכה לקחת אחריות על אזרחיה, ושבשעה קשה זו יש להגדיל את התקציב, ולא להקטינו, זה הזמן  ל"ניו-דיל" ישראלי, ולא - ניקלע למשבר קשה".

 

המועצות האזוריות עושות היום כמעט הכל, בשביל מה תנועה?

"התנועה הקיבוצית צריכה להוביל רעיון ודרך בהורות משותפת לה ולמועצות האזוריות. ההתנהלות היומיומית צריכה להיעשות באמצעות המועצות, אבל הדרך, הרעיון, נושא הערבות ההדדית, המשימתיות, שנת השירות, המעורבות בחברה, הפערים בתוך ומחוץ לקיבוץ, הדמוקרטיה הישירה, הם עניין של התנועה. כל זה נכנס תחת גג שנקרא 'השקפת עולם', שאותה צריך לקדם".

 

איך מרפאים את חוליי הדמוקרטיה הישראלית?

"ממשלת הימין הקיצונית שקמה לפני כשנה הכריזה מלחמה על צביונה של מדינה ישראל, כמדינה שחרטה על דגלה את יסודות הדמוקרטיה. במגילת העצמאות נכתב בין היתר כי 'מדינת ישראל תהא מושתתת על שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדלי דת, גזע ומין' ואת זה יש לקיים. אלמלא המאבק הנחוש של אזרחי ישראל, ממשלת הימין היתה מעבירה מזמן את כל הצעותיה להפיכה המשטרית. לצערי, קולה של התנועה הקיבוצית לא נשמע כמעט במאבק הזה.

אישית פעלתי עם חברי כדי למנוע את הצעות ממשלת הימין, ובתוך כך הייתי בקשרים עם 'אחים לנשק', ועל בסיס הרעיון הזה הקמנו בזמן המלחמה את 'אחים לרפת'. ביום שאחרי המלחמה יש להיות עם יד על הדופק כדי למנוע את קידום רעיונות המהפכה המשטרית, ולחזק את הדמוקרטיה הישראלית".

 

***

 

לסיום הריאיון עמו ביקש ממני ליאור שמחה להעביר - דרכי כחבר משמר העמק - מסר לחברי הקיבוץ ולחברי נחל עוז, שמשמר העמק משמש לו בית שני בימי המשבר הנוכחי ובמשברי העבר בעוטף עזה.

ליאור: "אני מסיר את הכובע בפני חברי  משמר העמק  וחברי נחל עוז על תעצומות הנפש הערבות ההדדית, והחברות שנרקמת בין שני הקיבוצים. אשרי התנועה שיש בה אנשים כאלה, וידע כל קיבוץ שיקלע לצרה שלעולם נהיה שם בשבילו".

 

 ליאור שמחה. איזון בין הפעיולת הציבורית לעבודה בבית (מ-FB)