בפרוש ט"ו בשבט השנה, הלכתי לראות מה התחדש עם אקליפטוסי. שעה ארוכה ועצובה התייחדתי עם העץ הנכה, מהרהר במר גורלו שלו ובמה שגיתי אני

"אקליפטוס הוא סוג מסויים של עץ (לעתים שיח) ירוק-עד ממשפחת ההדסיים". (ויקיפדיה). הסוג מונה כ-700 מינים שמוצאם בעיקר מאוסטרליה.

מגלה הארצות הנודע ג'יימס קוק מזכיר את העץ בכתביו, תחת הכינוי "עץ הדרקון". את השם המוכר לנו היום נתן לבסוף בוטנאי צרפתי שחיבר שתי מלים ביוונית: "אֵה – קליפּטוּס" שפירושן "אני מכוסה", על שום ניצני/פרחי העץ המכוסים היטב.

המדען הגרמני, פרדיננד פוֹן מולר, גדול האקליפטולוגים, כתב על האקליפטוס מחקר מעמיק ומלהיב ביותר (במיוחד אם אתה נוטה להתלהב מאקליפטוסים) בן עשרה כרכים עבי כרס!!!

לראשונה הופיע האקליפטוס בארץ בשנות השמונים של המאה ה-19. ג'וזף הוקר, מנהל הגנים הבוטנים המלכותיים ב-קיוּ שליד לונדון, ביקר בארץ בשנת 1860 ופגש כאן את הקונסול האנגלי ג'יימס פין ורעייתו. הוא התרשם מאוד מן הגברת פין שהתעניינה דווקא בנושאי גננות. מייד ציווה הבוטנאי הבריטי לשלוח לגברת כמה זרעי אקליפטוס.

הנטיעה הגדולה הראשונה בישראל  הייתה בשנת 1888 בפתח-תקוה, שנוסדה עשר שנים קודם לכן. ניטעו 60,000 עצים במטרה לסייע בייבוש הביצות (ייעוד שלבסוף התבדה כליל).

בכך לא הסתיימו עלילות האקליפטוס בארצנו. בט"ו בשבט של שנת 1989 ניטע בקיבוצי שבעמק זבולון עץ אקליפטוס מיוחד במינו. העץ ניטע על ידי החתום מטה ובנו הפעוט בשורת אקליפטוסים שננטעו באותה שנה מאחורי מגדל המים הישן של הקיבוץ. כל העצים בשדרה עונים לתיאורי האקליפטולוגים לדורותיהם: עבי גזע, חסונים, ואמיריהם מצביעים לשחקים.  רק העץ "שלנו" (אני ובני) על אף שהוא נטוע כבר שלושים שנה, גבהו כמטר בלבד ועובי גזעו כעובי זרת.

בפרוש טוב"ש השנה, הלכתי לראות מה התחדש עם אקליפטוסי. שעה ארוכה ועצובה התייחדתי עם העץ הנכה, מהרהר במר גורלו שלו ובמה שגיתי אני. לפתע הייתה לי הארה. נזכרתי בסיפור ששמעתי בילדותי על עץ אחר, שגם הוא סירב לצמוח, ולאחר ששבק חיים ונעקר נמצא סיר מלא מטבעות זהב לפות בין שורשיו.

אתמול בלילה הצטיידתי באת ומקוש והתגנבתי אל מקום האוצר. התגנבות על שום מה? ראשית על מנת שלא אתבזה ואהפוך ללעג על המעשה המשונה, ושנית, בימים אלה, כאשר רוחות הפרטה מנשבות, עדיף שיהיה סוד אוצרי נחלתי בלבד.

עד חצות הלילה חפרתי כשאני נאלץ להשתופף מדי פעם לאדמה מתחת לפנסי המכוניות החולפות בכביש הסמוך. העבודה הייתה מתישה למדי ולא הייתי עומד בה, אלמלא ריצדו כל העת לנגד עיני מטבעות הזהב ומוחי היה עסוק בדימוי המוצרים המצוינים שארכוש בהן.

סוף דבר הרי ברור לכם מתחילתו, שאם הייתי מוצא סיר זהב ממילא לא הייתי מספר לכם, ואם אני מספר, משמע שאפילו סיר לילה לא מצאתי. בקיצור, כיסיתי את הבור וחמקתי משם כשכפות ידי מכוסות שלפוחיות מים, ציפורני שבורות, וכיסי ריקים כשהיו.

אבל עדיין הציקה לי השאלה מדוע כך עלתה לו לאקליפטוסי. הבוקר, ציוויתי על "גוֹגל" להעלות לפני שוב את הערך "אקליפטוס". מייד  בשורה הראשונה מצאתי את מה שכבר ציטטתי לעיל: "אקליפטוס הוא שם מסויים לעץ (לעיתים שיח) ירוק עד...".

אתם הבנתם את זה? לעולם אל תזלזלו במה שכתוב בתוך סוגריים:  "לעתים שיח". הנה הפיתרון, כל כך פשוט. האקליפטוס שלי אינו עץ, מעולם לא היה, לעולם לא יהיה. הוא בכלל שיח.

הנה נמצאו לתופעה הסבר מדעי כשר ולגיטימציה מלאה. יש אקליפטוסים  שצמרותיהם מגרדות שחקים, ויש גם אקליפטוסי שיח – אז מה?  כולנו בנים שווים לאלוהים, לא?   

קורה שאקליפטוס הוא רק שיח (מקור: ramat-hanadiv.org)