כשכל דבר בקיבוץ נקבע דרך הפריזמה המשפטית, אין יוצא מן הכלל, אין כבר כל דבר יידון לגופו, כדאי שלכל חבר קיבוץ יהיה חבר עורך דין

מאז "השינוי" בקיבוצים, אולי עוד לפני כן, המשפטיזציה השתלטה על חיינו בקיבוצים. עורכי הדין קובעים (כמעט) הכל. הם אלה שמנסחים את התקנונים (הדרקוניים). והם אלה הלוחשים על אוזנם של המנהלים (החיצוניים), כפרשנים המוסמכים של התקנון. אין כבר שיח, הידברות, שכנוע, הכל נדון ומוחלט בבית המשפט, או בוועד המנהל. בעיתון התנועה הקיבוצית מופיע דרך קבע מדור משפטי, שמביא בכל שבוע דוגמאות להתדיינות משפטית בין חברים לבין קיבוצם. לא חסר לו חומר.

הכל נקבע דרך הפריזמה המשפטית. אין לפנים משורת הדין, אין היכרות עם החבר הפרטי ומצבו הייחודי – הכל  כתוב בספר החוקים וההחלטות. החבר מן השורה אינו מתמצא בסבך ההחלטות לדורותיהן בעניינים השונים, (איש לא יזכור כרכים של החלטות) ונתון בידי ההנהלות והמשפטנים.

לכאורה, התקנונים באים להגן על "הקיבוץ", מפני "החבר". החוקים השונים מטילים את כל האחריות על החבר, ומשחררים מראש את "הקיבוץ" מכל חובה.  ומי זה הקיבוץ? כנראה יתר החברים, שפעם היו חברים (friends) והיום מתחרים במשחק של  - אם win-lose - אם שכני מרוויח – אני מפסיד.  

כך למשל, למדנו ממדורו של עו"ד דרומי ב"זמן הקיבוץ", שבתקנון של גינוסר, ומן הסתם בקיבוצים רבים נוספים, פשיטת רגל של חבר הינה עילה לפקיעת חברותו, בלא שיהיה כל צורך להביא זאת לאספת הקיבוץ, או בקלפי. זאת למרות שאחרי השינוי וההפרטת העבודה והפרנסה, לכאורה כבר אין קשר כלכלי בין החבר לקיבוץ, וחובות החבר אינם חובות שמושתים על הקיבוץ.

נדמיין את המקרה הבא: החבר א. בן 65. בעבר נשא בתפקידים בכירים בקיבוץ ומילא את כל חובותיו. לאחר שפוטר מעבודתו בנוי ("צמצומים" להפחתת אגרת הקהילה) הוא פתח עסק – פיצרייה, או טיפול אלטרנטיבי, או ייעוץ פיננסי. עקב מלחמה, או מגפה, או חוסר מזל – העסק, שאין הפרדה בינו לבין א.,  נכשל  ופשט את הרגל. לשיטת התקנון, וועד הקיבוץ – 4 או 5 חברים עם נציגים חיצוניים - יכול להחליט, או בעצם להכריז, שחברותו של א. פקעה, מבלי אפילו להביא את העניין להחלטת האספה הכללית כלומר החברים.

נציין: לאיש מחברי הוועד אין חלילה "חשבון פתוח" עם א. או עם מי ממשפחתו,  כולל הגיסים וחבריו הקרובים; הרי אין דברים כאלה במקומותינו ...

לחברה בקיבוצי התגלתה בעיה בקו הביוב המחבר בין השוחות שלה ושל שכניה. היא פנתה למנהלת הקהילה ולמנהל תשתיות, ואלה הפנוה לטפסי השיוך (הדרקוניים) עליהם חתמה כשרכשה את הדירה; שם כתוב כי החבר יישא בתיקון קווי הביוב, חשמל, מים וכד', שעוברים בשטח ששויך לו. הגיוני כמובן. ומה אם הקיבוץ מעל בעבר בחובתו לתחזק את התשתיות, ו"הוריש" לחבר קו רקוב ומתפרק מלפני 80 שנה? זה לא נחמד אבל אין מה לעשות, אלה החיים. איך אומרים היום (מחק את המיותר): בעיה שלו, שיחפש את חבריו, אין עם מי לדבר.

ועוד דוגמא דמיונית: כ. ות., חברים ותיקים בקיבוץ במרכז הארץ, החליטו, אחרי כמה עשרות שנים ביחד, לפרק את החבילה. כ. עזב את הבית, ובינתיים שוכר דירה בקיבוץ. אחרי כמה ימים קיבל מכתב מההנהלה שא: הוא אינו זכאי לקנות מגרש ולבנות עליו; ב: הוא אינו בעדיפות להשכרת דירה מול משפחות נקלטות, ו-ג: אם לא יצליח תוך זמן מוגבל לקנות דירה מיורשים (שבינתיים קיבלו תיאבון, ומתמחרים את הדירה שירשו בכמה מיליוני ש"ח) – חברותו בקיבוץ תפקע באופן אוטומטי. קפקאי? אתם אמרתם.   

לסיכום, טוב שיהיה לכם חבר עורך דין, שיעזור לכם מתי שצריך. על היתרונות בחבר רופא – בכתבה הבאה.

טוב חבר עורך דין מחבר טוב (איור: דפנה רז)