בערב "חיים שכאלה" לכבודו, למד יעקב יוסף מודד הגשם הוותיק,מה גרם לכמות המשקעים הגדולה ביותר שהייתה, דווקא בקיבוצו

מזה חמישים שנה מודד יעקב יוסף בקפדנות ובדייקנות את כמויות המשקעים היורדים בקיבוצנו. את הממצאים רושם יעקב בכתיבה תמה במחברות מיוחדות.

פעם אחת אף זכה להופיע בתוכנית הטלוויזיה, כאשר מדד את כמות המשקעים הגדולה ביותר שירדה אי-פעם בגליל המערבי.

ביום הולדתו התשעים, יזמה ועדת הקשישים ליוסף מסיבה רבתי בנוסח "חיים שכאלה". דמעות אושר נשרו על לחייו חרוצות הקמטים של המודד הקשיש ושל עוד רבים וטובים, לשמע הזיכרונות המשמחים והעצובים.

בשיאו של הערב הנוסטלגי, סטר פתאום יעקב דרך חיבה על לחיו של המנחה הצעיר, וכשהוא חוטף את המיקרופון מידיו, כיהה בו:

"רוצה אני לספר לכם חברים סוד קטן שעד היום לא סיפרתיו לאיש. מוכר לכם בוודאי עץ השסק שבגינתי, עץ השסק היפה ביותר ובעל הפירות הטעימים ביותר בקיבוץ. ובכן, התכשיט הזה, בן הזקונים של שכניי מנוחתם עדן, עשה לעצמו מנהג קבוע – סלחו לי – להשתין דווקא על גזעו.

ביקשתי וחזרתי וביקשתיו לחדול מהמעשה המגונה, אבל הזאטוט – איך אומרים – פשוט צִפצף עליי. יום אחד ארבתי לו מאחורי שיח וכאשר היו מכנסיו מופשלים, הענקתי לו סטירה הגונה על אחוריו החשופים."

"אבל אחר-כך," המשיך המודד, "התחרטתי על המעשה. נתתי לו לתכשיט שתי שקיות גדולות של שסק כפיצוי, אלא שכפוי טובה זה אפילו לא טרח להודות לי."

"מדוע אתה מכנה אותי כפוי טובה?" נטל המנחה הצעיר את המיקרופון, "אני הרי דאגתי שמד-הגשם שלך יראה את כמות המשקעים הגדולה בהיסטוריה של הגליל המערבי. אמנם ה'גשם' היה קצת צהבהב, אבל אתה זכית להתראיין על כך בטלוויזיה."