בליל הסדר שנחוג בתקופה בה מופר הסדר המשטרי והאזרחי יש למחות ולהפגין גם בבית פנימה, בקרב בני משפחה ואורחים

כאפיקורס גמור וחילוני אדוק אני מאמין שהגדת פסח לא ניתנה לנו מידי שמיים אלא נכתבה בידי אנשים שונים בתקופות שונות, תוך התבססות על סיפורי עם (במקרה זה העם היהודי) מתוך מטרה להפכה למקראת חג פופולרית עבור גדולים וקטנים - דבר שאכן קרה במציאות. בצד תיאורי ושירי האביב שמהדהדת ההגדה קיימים בה אינספור היגדים על יציאה משעבוד לגאולה, מעבדות לחירות, תוך שלילת הגויים (העמלקים) וקידוש השם שהוציאנו מ"שם" בזרוע חזקה וביד נטויה. הפסקה שמתחילה במילים "והגדת לבנך.." נועדה להעביר מורשת של חירות וחופש לדורות הבאים תוך שלילת איסורי גוף ונפש שנכפו עלינו מידי קלגס מצרי או אחר. כל אלו עומדים למבחן המציאות בימים האלו ובזמן הזה כאשר החופש מאווים, החירות אינה מובטחת והיציאה מגאולה לשעבוד נמצאת על סדר היום הלאומי.

בשל היפוך הנראטיב של הגדת הפסח המסורתית וברוח המחאה שמפעמת בלבבות וברחובות, אני מציע שלא לקרוא בחג הפסח הקרב ו"כל אותו הלילה" את ההגדה. תחת זאת ניתן לעלעל במגילת "איכה" העוסקת בחורבן הבית (הישראלי) ולדבר במה שצפוי להתרחש באם תתרגש עלינו מלחמת אזרחים, או אחים. הרי לא יייתכן שמי מאיתנו, מתנגדי הרפורמה האנטי דמוקרטית, יוכל לקרוא ולהשלים עם מילות ההגדה: "לפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו: הוציאנו מעבדות לחירות ומיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאולה. ונאמר לפניו שירה חדשה: הללויה".

בעת המדממת הזו איננו חייבים, כמאמר ההגדה, להלל ולשבח לפאר ולרומם את הניסים שלא נעשו לנו ואת היעדר היציאה מעבדות לחירות ואת האור הגדול שאינו מבליח באפלה ואת הגאולה שעדיין רחוקה במצב הכאוטי שהביאו עלינו שלוחי השם (או נתניהו ולוין). גם הפיסקה "עבדים היינו", שמתארת את השעבוד לפרעה במצרים, יכולה להשיק לשעבוד בידי חוקי וכוחות האופל שבאים עלינו לכלותנו תוך הפיכת ישראל ליהודה וכנען למצרים. "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ממשיכה ההגדה לומר. בלילה הזה, סמוך לשולחן החג, אני לא אתחייב שיציאת מצרים הפכה לחזות של כל הטוב.

קינות מגילת "איכה", שנכתבו על פי המקורות בידי ירמיהו הנביא, מושמעות בליל תשעה באב המציין חורבן וכיליון עם. "בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה, אין לה מנחם מכל אוהביה. כל בוגדיה בגדו בה והיו לה לאויבים. גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה.. לא מצאה מנוח כל רודפיה השיגוה בין המצרים.." האם אין התיאור הנ"ל מבטא את מצבה של ישראל החופשית שאין לה ניחומים גם מאוהביה ובוגדיה היו לאויבים? ועוד "שמעו כי נאנחה אני, אין מנחם לי, כל אויבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית". רמז לא קלוש לדרך בה רואים האויבים אותנו ברעתנו, וכיצד שמחים הם שניצבים אנחנו על פי פחת. המגילה קצרת יריעה בהרבה מההגדה  הארכנית וגם זה יתרון לא מבוטל, לצד המרור הבלתי נמנע, והיא מסיימת באמרה: "פרשה ציון בידיה אין מנחם לה .. קראתי למאהביי המה רימוני."

בליל הסדר שנחוג בתקופה בה מופר הסדר המשטרי והאזרחי יש למחות ולהפגין גם בבית פנימה, בקרב בני משפחה ואורחים. גם בכך נמחה על מה שעשו לנו בימים האלו ובזמן הזה.

חוגגים ליל סדר בבית אלפא. השנה החופש מאוים, החירות לא מובטחת (צילום דוד (דדה) עינב