ים יבשה בגלריה בכרי | קרני עם עד

האמניות משחקות ים יבשה ומחליפות תפקידים – ממקום למקום, מחומר לחומר, ממורה לתלמידה: שיח תרבותי מורכב על שונות, ניגודים וכאבים

במציאות המדממת בה שרויה המדינה, כשרב המפלג על המאחד, מזדהרת הגלריה השיתופית יהודית ערבית בכברי כמגדלור מאיר באפלה. בקואופרטיב האמניות והאמנים שמשכנו בקיבוץ הגלילי מוצגות תערוכות יחיד של יוצרים ערבים ויהודים ולעתים גם תערוכות משותפות לשני המגזרים.

תערוכה כזאת היא "בר בחר" (בערבית ים-יבשה) שנפתחה בשבת האחרונה. מיקי צדיק  מציגה הדפסים וציורים בטכניקה ייחודית של ציור ותחריט משני צידי הנייר של דימויי מים ואוניות/ספינות ואילו שמס הווארי זועבי מציירת על בדים גדולים וניירות קטני מידות רישומי בתים, בני אנוש, בעלי חיים, איקונות של בית פלסטיני  חרוך. חומרי העבודה של זועבי לקוחים מהמטבח המשפחתי- שמן זית, קפה, פירות, אקונומיקה.  השתיים, שהתוודעו זו לזו במכללה לאמנות באורנים (מיקי כמורה, שמס כתלמידה) יצרו עבודה משותפת של שלד ספינת ברזל ועץ(צדיק) ומפרש בד לבן עם רישומים מונוכרומיים (זועבי)- לבטח אחת מהעבודות היפות בתערוכה. אוצרת התערוכה תמר הורביץ ליבנה (כברי) לקחה החלטה אמיצה כשהותירה קיר שלם נטול עבודות שמשיק לאופי הלבן, אפור, תכול של החלל הנזירי משהו.

שמס הווארי זועבי  "הורגת ברכות" כשהיא מציירת בגוונים אפורים כשק או מדממים בכתום עז, חלקם נטמעים בבד או בנייר, את הבית הערבי המפורק שנצרב בזיכרון הקולקטיבי והאישי על יושביו - מיטה שרופה, ראשי אנשים נטולי גוף, עז שחורה, אריחים . הריח הנקרש של האקונומיקה נשאף כניחוח נקי וסטרילי אבל הרישום משדר חורבן וזיהום סביבתי. אם יש לי השגה מסוימת היא קשורה לדמיון החזותי של עבודות זועבי לאלו של בוגרת אורנים אחרת שכבר הציגה במוזיאונים ובגלריות נחשבות - מריה צאלח מחאמיד. כמעט טעיתי לחשוב שמדובר בה, למרות שהיא מציירת בפחם על ניירות גדולים.

מיקי צדיק מציגה מספר עבודות זהה לאלו של שמס (שבע) אבל גודלם של ניירות ההדפס יוצר רושם כאילו מדובר במספר קטן בהרבה. העבודה האייקונית המרשימה שלה היא דווקא זו שנסמכת על העמוד התומך של תקרת הגלריה, שנמצא בעיבורה, ואשר מדמה תורן שמפרשים לבנים – תכולים סובבים אותו, עולים ויורדים בכבלי מתכת  אותם מניע המבקר. יש כאן יותר מאשר תורן ומפרש לבן ולמעשה מדובר בדגלים מדומיינים בצבעי דגל הלאום שיורדים לחצי התורן ומהדהדים את שקורה ברחובות הערים ובמחאות נגד הדיקטטורה המתהווה. בתחריטים של צדיק נראית אוניה שטה על פני מים שוקטים, אבל במעמקים וממעל מבליחים קרחונים - עוד דימוי "טיטניקי" שמדבר על הימים האלו והזמן הזה. רציתי לראות עוד מאותן עבודות, גם במחיר של כיסוי חלקי של הקיר הריק.

האוצרת תמר הורביץ ליבנה כתבה על עבודות האמניות שהן "משחקות ים יבשה ומחליפות תפקידים – ממקום למקום, מחומר לחומר, ממורה לתלמידה. הגלריה מאפשרת להן שיח תרבותי מורכב על שונות, ניגודים וכאבים... הן מוקסמות מן ההפתעות הנגלות במעשה האמנות".