אחת לשבוע בימי שני מתכנסת כיתת הציור של אסיה בחדר-כיתה שיש בו ארבעה שולחנות גדולים שמחוברים כל אחד מכמה שולחנות קטנים וקירות קרובים מדי לשולחנות וחלונות שפונים למזרח ואפשר לראות דרכם את הרי הגלעד ועננים ושקנאים בחורף וסתם שמי שרב חיוורים שאם את רוצה לצייר אותם תשתמשי בכחול וצהוב ואדום. ראשונה מגיעה פאני.

סליחה, ראשונה מגיעה אסיה, כמובן, אבל זה כמו להגיד שבבוקר השמש באה ראשונה, כי אין לי מושג איך החדר הזה, שתכל'ס דומה למתנ"ס, נראה בבוקר לפני שאסיה הגיעה. פאני מניחה את הבלוק והצבעים על השולחן במקום הקבוע שלה ומתחילה לצייר. היא לא עושה חשבון לשום דבר, מציירת על גיליונות גדולים בהרבה צבע, ולא נכנסת לדקדוקי עניות של הדמויות וקווי המתאר. כשהיא מסיימת את הציור הראשון שלה, אנחנו עוד בשלב של מה אצייר היום. פאני היא כנראה היחידה בינינו שלא אכפת ל…

צבעי מים

השחקנים הראשיים בצבעי מים הם המים. הכי טוב להתחיל בדברים שהצורה שלהם משתנה כל הזמן וגם הצבעים, כמו עננים. או ים. את משקה את המכחול לרוויה, מניחה אותו על הדף ונותנת לצבע להתפשט ולשרטט צורות עדינות כמו שהגלים משאירים על החול. זה אומר לוותר קצת על שליטה. כשמדובר בעננים זה לא קשה, אבל לא תמיד מדובר בעננים. הדף, בכל מקרה, צריך להיגמר במסגרת לבנה, פספרטו, אחרת הציור ייראה קטוע. פה דווקא צריך לשים גבול ומדביקים מסקינג טייפ בשולי הנייר.

מה שמשגע את אסיה זה שמדביקים את המסקינג טייפ עקום, כמו שאבישג עושה. מה שעוד יותר משגע את אסיה, זה שמסירים אותו בלי מייבש שיער וקורעים את הדף. אסיה מסתכלת על אבישג. אבישג היתה מתחבאת מתחת לשולחן לו הייתה בגיל המתאים אבל היא בעצמה מורה, מורה לספרות, עכשיו היא מלמדת את אלתרמן.  נעמי, שבאה לשמוע את השיעור שלה, מציירת את השיר: כי סערת עלי לנצח אנגנך.. אני לא יודעת איך מציירים את קצווי העצב ואת עיינות הליל, אבל נעמי מציירת רחוב שותת שקיעות של פטל, ורקיע לח, וירח ושיקמה...

עצים

עצים הם בעצם כתמים של ירוק. מהבהיר עד הכהה עד הכמעט חום או אפור -  כל גוני הירוק. העלים מרומזים, הענפים מרופרפים, עצים הם רושם ירוק. בכלל, בציור, בצבעי מים בעיקר, הכול רושם. רוחל'ה לא מצליחה להפנים את זה. אסיה אומרת שקווי מתאר משטחים את הציור. שצריך לשים לב ליחסים בין כתם וקו. כתמיות, בתיאוריה אני מבינה את זה, רוחל'ה אומרת אבל במעשה זה לא מצליח. היא מראה לאסיה את העץ עם העלים והענפים שרשמה. ועוד בעיפרון 4B. אסיה מסתכלת על רוחל'ה. רוחל'ה מסתכלת על אסיה.

הכיתה חסרת בטחון היום, כולם קוראים לאסיה. אפילו פאני. אסיה אומרת לה שהיא לא יכולה להגיע לכולם באותו הזמן. אני אף פעם לא קוראת לך, פאני מסננת במבטא ההולנדי השקט שלה, כשפעם אחת אני קוראת לך, אז את לא יכולה לבוא.

בשלב זה יפק'ה מתחילה לשוטט בין השולחנות. אתה תמיד מצייר בגירים? כן. אתה מצייר רק בגירים? כן.  לא בא לך לפעמים לנסות בצבעי מים? לא. שוטטות בין השולחנות היא עניין נפוץ אצלנו. אם התעייפת מהציור שלך את יכולה להסתובב בחדר ולראות מה מציירים בשולחנות האחרים. ככה את מגלה שהחדר הזה, למרות המגבלות המעצבנות שלו, התמלא באופן מסתורי בהשראה וכל אחד יוצר איזו פנינה צבעונית רעננה משלו. כיף.

משקים את המכחול, מניחים על הדף והצבע להתפשט (צילום: איילת כרמי)