משה תיעב רמזים בדבר אי-מילוי חובותיו כלפי הקיבוץ. בשביל מה הוא בכלל נולד בקיבוץ אם לא כדי שיתקיים בו הכלל "מכול אחד לפי יכולתו – לכול אחד לפי צרכיו"

 

מיום שעמד על דעתו, כבר ידע משה שהוא אינו אדם בריא. לאו-דווקא משום שהיה ידוע חולי, אלא כתחושה כללית, והרי אפילו הרפואה המודרנית מודה שתחושת החולה היא הבסיס הדיאגנוסטי החשוב ביותר בניתוח מצבנו הבריאותי.

משה קיבל על עצמו את הדין באומץ-לב, ומן הסתם היה יכול לכלות את ימיו ללא טרוניות מיוחדת, אלמלא שעה פעם אחת לעצת ידיד ששינתה את מהלך חייו.

בערב שבת נשבה בחוץ רוח קרירה, ומשה – שגם ככה לא הרגיש כול-כך טוב – החליט לא לצאת מחדרו לקבלת השבת המסורתית בחדר-האוכל של הקיבוץ. למרות שלא היה לו תיאבון, ורק מתוך רגש אחריות, הכריח משה את עצמו ללגום כוס גדולה של מרק נמס, שלתוכה שפך מעט קרוטונים בטעם שום, וללעוס צנים יבש – שבטח לא יכול להזיק.

***

לפתע נשמעה דפיקה בדלת. משה דווקא שמח לקראת הבא לקיים בו מצוות ביקור חולים, ושמח שבעתיים לראות בפתח את ידידו אלדד. "מדוע לא באת לחדר האוכל? כבר דאגתי, חשבתי שאולי אתה חולה... או משהו," שאל אלדד תוך קריצת עין ידידותית.

משה מאוד לא אהב הלצות על-חשבון בריאותו הרופפת, אבל לאלדד ויתר והשיב בקול צרוד: "דווקא רציתי ללכת, אבל הרוח... וגם חפפתי ראש... אני חייב להיזהר... אתה יודע...".

"שמע!" זרק לפתע אלדד פצצה אל חלל החדר, "למה שלא תלך פעם אחת לעשות בדיקה כללית? לרפואה יש היום המון תשובות. אין כול סיבה שתתענה כך כול החיים."

'כול החיים' התקמרו שפתיו של משה בחיוך נוגה, הרי זהו לעג לרש, ביטוי השייך לאנשים בריאים.

"אני מתכוון ברצינות," התעקש הידיד, "הגיע הזמן שתיקח את עצמך בידיים. אתה כבר לא ילד. יש לך חובות והתחייבויות, גם כלפי עצמך וגם כלפי הקיבוץ."

משה תיעב רמזים בדבר אי-מילוי חובותיו כלפי הקיבוץ. בשביל מה הוא בכלל נולד בקיבוץ אם לא כדי שיתקיים בו הכלל "מכול אחד לפי יכולתו – לכול אחד לפי צרכיו". וכי אשמתו היא שיכולתו פחותה וצרכיו מרובים? גזירת גורל היא, ועל הקיבוץ לקבלה בדיוק כפי שהוא עצמו נושא בה, באומץ וללא טרוניות מיותרות. לא הועילו כול הטענות. אלדד הודיע למשה שהוא בעצמו יקבע לו תור במרפאה לביצוע בדיקה מקיפה.

ביום המיועד הופיע משה במרפאה. הוא סיפק לבדיקה מעבדתית מנוזלי הגוף כנדרש, ונשלח לבצע מספר בדיקות במרפאות החוץ. כעבור שבועיים הגיעו כול התוצאות ומשה הוזמן לשיחה עם הרופא. הרופא כיחך בגרונו ומסר למשה הממתין בפנים חיוורות את גזר הדין: "אתה בריא כמו שור. תוצאות הבדיקות – אפשר לומר – טובות אפילו ממה שהיה ניתן לצפות לגבי אדם בגילך."

הבשורה נפלה על משה כרעם ביום בהיר!!! במשפט אחד, קצר וחותך גורלות, השתנה פתאום הכול ולא ישוב עוד לעולם להיות כפי שהיה. חייו של משה שהיו עד כה, כה פשוטים וברורים, משום שהיו תלויים על בלימה לא הצריכו שום מחשבה מעמיקה או תכנון שמעבר למיידי, הפכו פתאום למדבר אין-קצה, לאודיסאה בלתי נסבלת שאת אורחותיה מי ידע, וסופה – מי יישורנו.

***

כיצד ניתן לתאר הפיכה נפשית של אדם שעד אתמול נמנע מלקנות בננות ירוקות מחשש שמא לא יספיקו להבשיל בימי חלדו, ולפתע ניתנו לו 'כול חייו' במתנה.

כן, מה שלא הצליחו כול ורוסי ובקטריות העולם לעולל למשה האומלל, הצליחה לחולל הבשורה המרה בדבר מצב בריאותו התקין.

למרבה המזל, הייתה זו הקופאית חדת-העין בחדר-האוכל, אשר הסבה את תשומת ליבו של אלדד שחברו המקפיד תמיד להגיע ראשון לארוחת הצוהריים, בושש מלבוא. אלדד מיהר לחדרו של משה ומצא את ידידו מוטל על השטיח בסלון, נושם בכבדות ואגלי זיעה גדולים על מצחו. מזל שהיה סיפק בגלגלי הנט"ן להבהיל את משה בעוד מועד אל הטיפול הנמרץ.

והנה לכם עוד אחד מסגולותיו היפות של קיבוצנו. חברים רבים באו לבקר את משה על מיטת חוליו ואיחלו לו החלמה מלאה.

ואמנם, לאחר שבוע ימים בלבד, שוחרר משה מבית החולים וחזר לקיבוץ, שמח וטוב לב ועם תעודת מחלה אמיתית באמתחתו, חתומה על ידי הפרופסור – מנהל המחלקה – בכבודו ובעצמו.

 

הייתה זו הקופאית חדת-העין בחדר-האוכל, שהעירה לאלדד שחברו משה המגיע תמיד

 ראשון לארוחת הצוהריים, בושש מלבוא (חדר האוכל של שער העמקים, מתוך פיקוויק)