חוסר הסינכרוניזציה בין הסרט לבין התרגום, גרם לכך שההודעה "END", הופיעה לפני שהסרט הסתיים  

בשבוע שעבר סיפר כאן דודו פלמה על בדידותו המזהרת של מקרין הסרטים בקיבוצו. בקיבוצי, גבעת חיים מאוחד, ערבי שלישי בשבוע בשנות ה-50 הוקדשו בלעדית להקרנת סרטים. בחורף באולם הספורט, בקיץ על משטח דשא משופע. בשתי האפשרויות מי שחפץ בכיסא ישיבה נדרש לגרור אותו מביתו.

הסרטים סופקו בגלילים, שלושה במספר, ואליהם צורף גליל צלולויד ברוחב 10 ס"מ שעליו נפרס בכתב יד התרגום לעברית של הסרט. הגליל הותקן על גלגלת עם ידית, "מנואלה" בשבילכם, ובאמצעותה קידם המתרגם את גליל התרגום.

וזה לא היה קל כלל ועיקר. החומר הפלסטי שעליו נחרט התרגום לעברית היה צהבהב ועכור והקשה על הקריאות. משפטים שנאמרו בתמונה אחת נפרשו בגליל התרגום על פני מספר שורות. רעש המסרטה הסמוכה לא הקל על מגולל התרגום את הבנת המתרחש על המסך. כנ"ל גם המרחק, כ-30 מטר, שחצץ בין תא המגולל למסך.

מכאן ועד לחוסר סינכרוניזציה עם הנעשה בסרט הדרך הייתה קצרה. לא פעם, לאחר שהופיעה ההודעה The End"" בגוף הסרט, המתינו החברים באולם להופעת ההודעה "סוף" בגליל התרגום על מנת לברר מה בדיוק קרה, למי ומדוע, ולוודא שיש Happy End כפי שהובטח.

הייתי חבר בצוות מגוללי התרגום. גיוסי לצוות נבע משהותי עם הורי בשליחות לארה"ב שלאחריה נילווה לעברית שלי מבטא אמריקני, מה שהעיד שאני מומחה לאנגלית. זה הספיק כדי להטיל עלי משימות תרגום בסרטים דוברי אנגלית.

בעיה רצינית יותר התעוררה כאשר הופיעו על המסך סצנות אהבה. ברגעים כאלו נהג המחנך הקשוח בקיבוץ לזנק לעמדת התרגום ולאטום בפני את האשנב הצופה למסך. כשנפתח האשנב שנית התחלנו, הגלגלת ואני, במרדף חסר תקוה אחר התמונות שנעו בינתיים בחופשיות קדימה ולצידן תרגום מהשעה הקודמת.

בסיום הסרט הייתי אני זה שכיסה את האשנב כדי למנוע מן ההמון הזועם לזהות מי גרם לכך שלא הבינו מה קרה בסוף הסרט.

באופן זה גם נמנעו ממני כמה תובנות לחיים בנושאים שהעסיקו מאד את דמיונו של ילד בכיתה ו', הכיתה שלי.

סרט על הדשא בקיבוץ. מסתירים מהילדים סצנות אהבה (התמונה מאתר יפעת)