נפגש על השבילים, או – תאנים לגנוב מותר | רוית שפר
אני רוצה להקדיש טור זה לעץ התאנה הנהדר, שסיפק לי במשך שנים פירות טעימים. הייתי מספרת לו כמה הוא טוב ונדיב והוא תמיד היה גומל לי לפחות בפרי אחד או שניים
יונתן גפן כתב פעם שיר. עוד כשהיה בחיים...
כשהייתי ילד קטן קטן / במושב אחד, בעמק יזרעאל
תפס אותי זקן עם זקן / מהעץ שלו קוטף ואוכל.
חשבתי שהוא
יכעס עלי / אבל האיש הזקן והטוב
אמר לי: "זה בסדר בעיני, ילד / שסק מותר לגנוב."
ומאז בכל סתיו
/ אני משוטט לי בכפר
וקוטף את הפרי המוזהב / שלגנוב אותו מותר...
אחד משני הפירות האהובים עליי ביותר-ביותר, הוא פרי התאנה (הפרי השני הוא אנונה, אבל זה כבר לסיפור אחר).
בכל קיץ אני מוצאת את עצמי מפרה את כל החוקים, את כל הכללים, פורצת את כל הגבולות: המסומנים והמדומיינים, מתגנבת לשטחי שכנים, רבה עם עורבים, והכל כדי להגיע לעוד תאנה, לעוד אחת ועוד אחת. אני פשוט לא יכולה לעמוד בפני המתוק-המתוק הזה. ואיני יודעת שובע.
ואני דווקא אדם של חוקים וכללים, של "צריך" ושל "לא יפה".... אבל מול עץ תאנה כל החוקים נשברים.
יש בקיבוצי כמה עצי תאנה שאני אוהבת במיוחד. ראש וראשון להם עץ שעמד בדרך למרכולית. כולו קטן ומצ'וקמק, ראית שהוא מין נעבעך כזה, שלא ממש מצליח לו בחיים: הוא לא מהיפים בחבורה, לא מהגבוהים, לא מהירוקים. לא תואר לו ולא הדר, אבל התאנים שלו - דבש.
אהבתי אותו אהבת נפש, והוא החזיר לי אהבה, ובכל קיץ הייתי מזמנת לנו פגישה יומית. אני הייתי מברכת אותו ומספרת לו כמה הוא טוב ונדיב והוא תמיד היה גומל לי לפחות בפרי אחד או שניים, גם אם לפעמים הייתי צריכה לשכנע תאנה שתבשיל מחר – שהיא טובה כבר היום.
בחודשים האחרונים ראיתי שרע לו. עקבתי אחריו בדאגה. הוא נראה כמחשב להישבר ואני עודדתי אותו: "נכון, אתה לא היפה שבחבורה, לא החסון או התמיר שבסביבה – אבל הפירות שלך כל כך טעימים ואתה נותן לחיי כל כך הרבה טעם. החזק מעמד!" כך עודדתי אותו.
קיוויתי שהעץ יחזיק מעמד, שיתחזק, שיזקוף קומה. שיחנוט פגים, שיעמדו לו כוחותיו לתת מטובו גם הקיץ.
אך יום אחד מר ונמהר, ממש בתחילת העונה, בבואי למרכולית, חשכו עיניי. מסור זד ורשע קטם אותו עד הבסיס ולא השאיר אפילו שביב של תקווה. היה עץ, ואיננו עוד. נגזמה עטרת עצנו. נותרתי יתומה.
אני רוצה להקדיש טור זה לעץ התאנה הנהדר, שסיפק לי במשך שנים פירות טעימים. אני מקווה שבגן עדן של עצים אתה זוכה למנוחה ולנחלה, ושגם שם יש לפחות מישהו אחד שידע להעריך את פירותיך המתוקים מדבש. תשמור עליי מלמעלה עץ יקר, בעיקר תשמור שאף אחד לא יגיע לפניי לעצים האחרים ויקטוף את הפירות הטובים.
וגם אנצל את ההזדמנות להתנצל בפניי אלה שחלק מהעצים נמצאים בחזקתם. צר
לי, אני לא שולטת בזה.
חוץ מזה יונתן גפן כבר אמר
ששסק, והוא התכוון בעצם לתאנה, לגנוב מותר.
בגן העדן של העצים יעריכו את פירותיו המתוקים של עץ התאנה שנקטם (צילום: רוית שפר)
נהדר!!
איזה סיפור, שיר ארוך שכזה, פשוט מקסים! בשפה רהוטה ויפה התגנבת לך לאט מתחת לענפי העץ הקטן ולתוך לב הקוראים. ההאנשה הזו לעץ היא מדהימה, טרם קראתי או שמעתי דבר כזה. רוית גרמת לי להתרגש, לצחוק, להיעצב ובעיקר- להתמוגג. תודה על זה, אלה.