מנהלת הקהילה הזכירה לחברים שהשי כבר הופרט, לפחות פעמיים, אבל לא התכחשה לצורך לתת ביטוי לשמחת החג במחווה צנועה

גל ההפרטות הראשון בקיבוצנו כלל גם את השי לחג. במקומו הוסיפו לתקציב האישי של כול חבר/ה מאתיים שקלים.

חצי שנה לאחר מכן, בפרוס חג הפסח, התחלף מזכיר הקיבוץ. "לא יעלה על הדעת שלא נזכה את החברים בשי לחג!" גרס המזכיר החדש. אפילו מרכז המשק הסכים שלא צריך לעשות מזה עניין גדול. הוחלט להעצים את שמחת החג בשי צנוע. החברים הוזמנו לבחור סט מצעים מתוך תערוכה שערך הספק הזריז בחדר-האוכל.

בשנה שלאחר מכן, טענו חלק מהחברים שאין להם צורך במצעים חדשים. היה אף מי שטען כי סט מצעים זוגי הוא בבחינת התערבות לא ראויה בחיי הפרט ולעג לרווקים. בדיון משותף של המזכירות עם ועדת הצריכה, הוחלט להפריט את השי לחג ולהוסיף מאתיים-וחמישים שקלים לתקציב האישי.

חלפו עוד שנתיים והמזכירה (החדשה) שעכשיו כבר נקראה "מנהלת  קהילה", הוזמנה לדיון ב"וועדת חברה". שם טענו בפניה חברי הוועדה שקיבוץ מבוסס כשלנו, יכול בהחלט להרשות לעצמו להעניק לחברים שי צנוע לחג, מה עוד שעובדי המפעל ועובדי חוץ מקבלים שי... ואפילו שניים.

מנהלת הקהילה הזכירה לחברים שהשי כבר הופרט, לפחות פעמיים, אבל לא התכחשה לצורך לתת ביטוי לשמחת החג במחווה צנועה. באותה שנה זכה כול בית-אב בשתי חפיסות שוקולד "קריק-קראק", חלב ומריר, בקבוק יין ופרח ציפורן אדום.

הכול היו מרוצים, אלא שלקראת החג הבא, קפץ על מנהלת הקהילה רוגזם של הרופא וצוות המרפאה. הם טענו בלהט שחלוקת שוקולד עתיר שומנים וסוכרים כשי מטעם הקיבוץ, פוגעת במאמציהם להטמיע בקרב חברי וילדי הקיבוץ הרגלי אכילה בריאה.

מנהלת הקהילה קראה לי להתייעצות. "מצד אחד, אני חייבת לגבות את הצוות הרפואי," אמרה, "ומצד שני, אי-אפשר לבטל סתם כך שי לחברים. בנוסף לכך, לאקונומית כבר נשבר מכול ההתעסקות הזאת עם השוקולדים והיין. מה דעתך שניתן לכול חבר 300 שקלים ונגמור עם כול העניין?"

"רעיון מעולה," הסכמתי, "באמת הגיע העת להפריט את השי לחג – אחת ולתמיד."

שוקולד קריק קראק. הצוות הרפואי אסר לתת אותו כשי לחג