תכנון הקיבוץ בראי ההיסטוריה / עלי קדם
ביום שישי 14.8, התקיים בבית העמק אירוע הוקרה לאדריכל פרדי כהנא, במלאת לו 99, והוא ממשיך להיות מעורב ומשפיע.
רבים השתתפו בכנס: חברי בית העמק, חברים מרחבי התנועה הקיבוצית, אדריכלים מהתנועה ומחוץ לה, ידידים, בני משפחה ואנשי אקדמיה בתחום.
לרגל האירוע, פרסום חוזר של סקירה על ספרו "לא עיר לא כפר" - האדריכלות של הקיבוץ 1910-1990 - שפורסמה ב"זמן הירוק" בשנת 2011.
***
כשיצחק טבנקין הגדיר את הקיבוץ כ"לא עיר ולא כפר", הוא התכוון כנראה לשאיפתם של מייסדי והוגי הקיבוץ שלא להידמות לאיכרים בארצות מוצאם במזרח אירופה: כפריים בורים שחיו בתנאים קשים ועבדו מבוקר עד ערב. ראשוני הקיבוץ רצו להקים "כפר של אינטליגנטים", אנשי ספר הגות ותרבות, שבערב יהיה להם זמן – וכוח! – לקונצרט, תיאטרון וספרות. בהתאם לכך, גם תכנון הקיבוץ לא היה סתם גיבוב של בקתות וחצרות : למשימה התגייסו מיטב הכוחות האדריכליים, שניסו לתת תוכן תכנוני-אדריכלי לאידיאולוגיה הקיבוצית. לצד מתכנני קיבוץ מובהקים (ראה להלן) פעלו בתחום גם אדריכלים מדור הנפילים, כמו רכטר, שרון ואחרים.
לכל מי שנכנס ליותר מקיבוץ אחד בשנות ה-60 וה-70, בתקופה שלפני בניית הטירות והווילות, היתה מן הסתם תחושה של "דז'ה-וו". תמיד אותה הדרך המובילה איכשהו ל"רמפה" של המטבח, שנמצאת למרגלות ה"מבצר" הבלתי נמנע, חדר האוכל. שדרה של בתי ילדים, מוקפים על ידי ה"רכבות" המפורסמות, רביעיות ה"חדרים", והלאה מזה בתי המלאכה, האזור המשקי וה"מפעל".
הספר שלפנינו בא לענות על השאלה האם קיימת "שפה" אדריכלית לתכנון הקיבוצי, ולפענח אותה, כשזו מתייחסת לפחות לשלושה סוגים: תכנון הנקודה או היישוב כמכלול – כיצד דרכי הגישה, העמדת המבנים בשטח והשילוב בין האזורים השונים, יוצרים ותורמים לקהילתיות וליחד השיתופי. תכנון מבנים ייחודיים לצורת הקיבוץ (חדר אוכל, בית ילדים), ותכנון בניינים שיכלו להיבנות בכל מקום אחר (בית תרבות, מוזיאון).
פרדי כהנא. לתכנן אלטרנטיבה ירוקה וקהילתית לעיר (מוויקיפדיה)
***
ספרו המונומנטלי (כ-600 עמודים) של פרדי כהנא הוא קודם כל היסטוריה של האדריכלות הקיבוצית. המחבר סוקר את פועלם של ראשוני המתכננים, כמו ריכרד קאופמן, ואחריו שמואל ביקלס בקיבוץ המאוחד ומסטצ'קין בקיבוץ הארצי, שהטביעו את חותמם באמצעות עשרות בניינים והשפיעו רבות על דור האדריכלים שבא אחריהם. הם תכננו את הקיבוץ כאלטרנטיבה "ירוקה" וקהילתית לעיר, ועם זאת הושפעו מאוד מהאדריכלות המודרנית של תקופתם. במקביל נסקרת בספר פעולתם של "המחלקה לתכנון" ו"המחלקה הטכנית" שהפכו לכתובת התנועתית לתכנון היישובים, וקבעו את התקנים ("חדר" "מטבחון" "מרפסת" ועוד) שעל פיהם התיישרו המתכננים.
כך למשל, מוזכר – ובמבט לאחור יש בכך אירוניה – שבאמצע שנות ה-80, כשנגמרו עתודות הקרקעות, וכשהמשבר הגדול כבר היה ממש מאחורי הדלת, עסקו בתנועות במלוא האינטנסיביות בגיבוש צורתו של "קיבוץ תעשייתי" (בלי חקלאות!) ו"מקבוץ" – מעין קיבוץ אזורי.
האדריכלים מתכנני הקיבוץ חיפשו את דרך הביטוי החדשה, את האמירה, שתבטא את המהפכה המתהווית. כך כתב ביקלס בקשר לתכנון בית תרבות בקיבוץ, דברים שיכולים לשקף בעצם את מהות ספרו של כהנא: " ... יצירה עצמאית בקיבוץ משקפת אידיאולוגיה מסוימת. מביעה את החיים הקומוניסטיים הקיבוציים, ולכן גם אינה יכולה להיות קשורה לכל מסורת ... אין לנו כל מסורת כפרית או עירונית בניתוח דרכנו ... דומיננטת היישוב הקיבוצי שלנו, שאין בו כל משותף עם תמונת עיר או כפר, הוא בית תרבות. מרכז תרבות או גן תרבות, יצירה ארכיטקטונית אוטונומית בתוכנה הסוציאליסטי,ובצורתה ה(מ)תאימה לתפקידיה – יצירת הארכיטקטורה המודרנית" (מצוטט בעמ 231).
***
החברים עצמם, כפי שמראה כהנא, לא היו אדישים לנושא הארכיטקטוני, ובקשו להיות מעורבים ולהשפיע. בשנת 1930 דרשו חברי בית אלפא שאת חדר האוכל שלהם יתכנן ליאופולד קראוקר (ולא קאופמן, שהוצע על ידי המוסדות), וכך גם חברי תל יוסף. התוצאה היתה מבנים אייקוניים, שבצד חדר האוכל של עין חרוד (אותו תכנן אכן קאופמן) הפכו לאבני דרך באדריכלות הקיבוצית בפרט והישראלית בכלל.
יש קטעים שמעלים אצל הקורא הוותיק חיוך דק של נוסטלגיה. הנה קטע ממפרט (פרוגרמה) לתפקידי חדר האוכל (עמ' 146): מבוא –ניקוי מגפיים ותליית בגדי עבודה, כניסה – דואר, טלפון (!), סידור עבודה, לוח מודעות, כיורים. בהמשך מוסבר במלוא הרצינות תפקידה של "עמדת ניקוי המגפיים", ומוזכר גם חדר השומרים, בו יוכלו מגיני היישוב המסורים להכין לעצמם "ארוחת לילה קלה" (הערה אישית: מי יתננו שוב את השעה הקסומה של תום חליבת הלילה, עם פרוסות הלחם השחור הספוגות בשמן, ונתחי העוף – שאריות דשנות מארוחת הצהריים, כשעוד לא היית צריך לחשוב על הדיאטה ועל הצרבת, וכשבחדר מחכה לך מיטה חמה, בלי להיכנס לפרטים.)
***
אכן, התפתחות התכנון והבנייה בקיבוצים משקפת היטב את השינויים באורחות החיים לאורך השנים. כך למשל חנות הכולבו, שהתחילה ברוב הקיבוצים כחדר קטן עם מספר מדפים למוצרי סדקית, ועם השינויים בהרגלי הצריכה והקנייה הפכה לחנות של ממש עם מגוון בחירה רחב יחסית.
יש לזכור, שכהנא עצמו היה מעורב בחלק הארי של חייו המקצועיים בתכנון של קיבוצים, הן בתכנון פרטני של קיבוץ או של בניין, והן דרך המחלקה לתכנון. מבחינה זאת, הספר הוא גם מעין אוטוביוגרפיה אדריכלית וחשבון נפש של מי שסוקר את מה שקרה בקיבוצים, החל משנות הבראשית, עבור לשנות השיא כאשר נדמה היה שהקיבוץ יחיה לנצח, ולבסוף – הקיבוץ בעידן השינויים. חשבון נפש – מכיוון שכהנא מצביע שוב ושוב על צמתים בהם דעתו כמתכנן לא התקבלה אצל מקבלי ההחלטות. אחת התוצאות היתה לדבריו , ש"התהווה בחלוף השנים המצב העגום, שבתמ"א 31, פרויקט ישראל 2020 ותמ"א 35 הקיבוץ נעשה לא רלוונטי" (עמ' 600).
לא עיר לא כפר. הנצחה וזיכרון של האדריכלות בקיבוצים
***
כהנא נולד ב-1927 בצ'כיה, חולץ משם ב"קינדר טרנספורט" לאנגליה, שם השלים לימודי אדריכלות, ועם עלותו לישראל ב-1954 הצטרף כחבר לקיבוץ בית העמק. הוא תכנן בהתחלה בקיבוצו, ואחר כך במחלקה לתכנון, ושוב במשרד בקיבוץ לאחר שנסגרו המחלקות. משלב מסוים הוא התמסר לאיסוף, תיעוד ושימור חומרים הקשורים לתכנון ואדריכלות הקיבוצים, ובמידה רבה הודות לו קיים היום ארכיון עשיר וממוחשב של תולדות תכנון הקיבוץ. ודווקא אצל כהנא, מי שהמציא את מושג הרה-תכנון כדי להתמודד עם עיצובם מחדש של קיבוצים בשנות ה-60 וה-70, עולה כעת בין השורות קריאה לשימור הערכים האדריכליים החד-פעמיים שנוצרו, לפני שגל הבנייה החדשה ישטוף ויכסה על הכל.
ספרו של פרדי כהנא הוא מפעל אדיר, וקשה להפריז בחשיבותו להנצחה ולזיכרון של האדריכלות בקיבוצים. עם זאת דומה שהמוציאים לאור לא החליטו האם הוא מיועד רק למקצוענים – אדריכלים, חוקרי קיבוץ, סטודנטים והיסטוריונים - או גם לקהל הרחב, המתעניין, ובראשו חברי הקיבוצים עצמם. כספר לציבור הרחב הוא אולי ארוך מדי, ולא מספיק ממוקד, וניתן היה לערוך אותו בצורה עניינית וקצרה יותר. מבחינה זו יש פה החמצה, כי בחומר המצוי בין דפי הספר יש עניין רב לציבור שאינו רק מתכננים מקצועיים. מכל מקום, למי שישכיל לצלוח את הפירוט הרב, השרטוטים והמונחים הטכניים, מזומן ספר מרתק, מחכים ומעניין.
***
הספר יצא בהוצאת המועצה לשימור אתרי מורשת, במסגרת "ספריית יהודה דקל" – מי שעמד בראש המועצה (משפחתו הרימה תרומה נכבדה למימון ההוצאה), בשיתוף עם יד טבנקין ואקדמיית בצלאל.תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
מאמר טוב!
עלי, ידידי. סיכמת היטב את הספר עב הכרס החשוב של פרדי כהנא תוך סקירה תמציתית של תולדוץ הקיבוץ. קראתי בעניין רב. תודה