ישראל במלחמה, תמונת מצב / ד"ר דן שיאון
המאפיינים המרכזיים
המצב הביטחוני
כמעט שלוש שנים לתוך המלחמה, אף חזית לא נסגרה — זאת על אף שבשלוש החזיתות המרכזיות (עזה, לבנון ואיראן) הושגו הסכמי הפסקת אש. באף אחת מהן טרם הושגו יעדי המלחמה של ישראל.
ההסכמים (למעט לבנון) נכפו על ישראל על ידי ממשל טראמפ. ישראל, מבחירה, נמנעה מכל יוזמה מדינית משלה, ואינה שותפה לתהליך המדיני ולמשא ומתן המתנהל בין ארה"ב למדינות המוסלמיות העוינות לה — בהובלת תורכיה וקטר.
לעובדה זו שתי תוצאות קשות:
1. סדר יום אמריקאי שאינו תואם את האינטרסים הישראליים — ארה"ב מקדמת סדר יום פוליטי שעיקרו רגיעה בכל הגזרות, בעוד האינטרסים הביטחוניים של ישראל נמצאים בעדיפות נמוכה.
2. נקודת פתיחה חלשה — ישראל נאלצת לנהל "קרב מאסף" כדי לשפר תנאים ולהשיג את יעדי הביטחון שלה בכל הגזרות, במקום להוביל את התהליך מלכתחילה.
***
פירוט לפי חזיתאיראן
הדגש האמריקאי הוא על פתיחת מצרי הורמוז — בעוד שנושאי הגרעין, פרויקט הטילים האיראני, והתמיכה בפרוקסי כלל אינם נמצאים על השולחן.
על ישראל נכפתה הפסקת אש ולחץ כבד לנסיגה ממספר אזורים כדי לפנות מקום לצבא לבנון. בינתיים, חיזבאללה ממשיך להתעצם ובונה מחדש את כוחו בכפרים השיעיים, תחת חסות הארגונים האזרחיים שהוא מפעיל.
בהיעדר התקדמות אמריקאית במו״מ מול איראן, עיקר הלחץ כרגע הוא על יישום "מפת הדרכים" בת 15 הנקודות, בראשות יו"ר מועצת השלום ניקולאי מלדונוב. מפת הדרכים נועדה ליישם את תוכנית השלום בת 20 הנקודות של הנשיא טראמפ, עליה חתם נתניהו בביקורו בבית הלבן בנובמבר 2025 — תוכנית שאושרה בהחלטה 2803 של מועצת הביטחון בתאריך 20.11.25.
מטרת התוכנית: פירוק החמאס מנשקו והעברת השלטון לגוף אזרחי, שיוביל בסיכומו של דבר להקמת מדינה פלסטינית.
מפת הדרכים נועדה למימוש תוך 14 יום, כאשר ישראל נדרשת לסגת מהעמדות שבהן היא נמצאת ולהפסיק את החיסולים הממוקדים — עוד בטרם החמאס התפרק מנשקו. הנשק שייאסף אמור להיות מאוחסן בידי "הוועדה לניהול עזה" (NCAG), המורכבת מנציגי אותן מדינות העוינות לישראל. בפועל, חרף "הפסקת האש", צה"ל ממשיך לתקוף מטרות חמאס בשטח, מה שמעיד עד כמה המצב בפועל רחוק מהפסקת אש מוחלטת.
חמאס ממשיך להתחזק ולבנות מחדש את כוחו (מקור INSS)
***
ארבע נקודות להדגשה:א. "עקרון ההדדיות" - המסמך קובע שמול צעדי החמאס, ישראל נדרשת להפסיק את החיסולים הממוקדים ולסגת מעמדותיה הצבאיות. בכך ישראל למעשה יורדת למעמד של "צד בסכסוך" שווה-ערך לחמאס, ולא של מדינה שמנצחת במלחמה שנכפתה עליה.
ב. מיקום אחסון הנשק - הנשק שייאסף מהחמאס אמור להישאר מאוחסן בתוך עזה, דבר שישראל מתנגדת לו בתוקף רב.
ג. פירוק מיליציות יריבות - יחד עם החמאס, אמורות להתפרק גם מיליציות יריבות שישראל תומכת בהן.ד. חנינה - תינתן חנינה מחיסולים לאנשי חמאס.
יש לומר באופן חד-משמעי: מפת הדרכים, כפי שהיא מנוסחת כיום, אינה יכולה להתקבל על דעת ישראל. אך זו למעשה אחת המטרות שמקדמות תורכיה וקטר - לדחוק את ישראל, שממילא נמצאת במעמד בינלאומי בשפל, לפינה, ולהחליש אותה עוד יותר. מגמה זו מתחזקת גם על ידי כך שמקורות המימון לשיקום עזה (כ-17 מיליארד דולר שגויסו עד כה, בהובלת סעודיה ואיחוד האמירויות) נמצאים בידי אותה קבוצת מדינות שמובילה גם את התהליך המדיני, ללא מעורבות ישראלית.
ראוי גם לשאול עד כמה ועדת האימות הבינלאומית(IVC) , שאמורה לקבוע אם הצדדים עומדים בהתחייבויותיהם, תפעל באופן אובייקטיבי כלפי ישראל - בהינתן שהרכבה כולל בעיקר נציגי מדינות ערביות, מועצת השלום וכוח הייצוב ה-ISF.
מן הצד השני הזמן לא עומד מלכת, החמאס ממשיך להתחזק ולבנות מחדש את כוחו, כאשר כוחו המגויס עומד כיום על כ-30,000 מחבלים. מדובר בכוח רחוק מהיכולות שהיו לו לפני ה-7 באוקטובר, אך בהחלט חי, נושם, ואינו מתכוון להיעלם.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!