סיפור על טרקטור ועל חושך / קרני עם עד
שתי תערוכות שוות סיקור וביקור מוצגות בגליל המערבי עד אמצע חודש אוגוסט. בגלריית "המכבסה" בגשר הזיו, תערוכה של כמה אמנים שנקראת artactor" " (ארטאקטור) אותה אצרו איתן שריף ומאירה אסאו, ואילו בגלריית "הגבול" בחניתה, תערוכה של האמנית חברת הקיבוץ, איריס פנקסל (בשם נעוריה אטאלי) באצירת ריטה כץ. התערוכה של פנקסטל , "לראות בתוך החושך", מבוססת על רישומים בעט כדורי שבאים מתוך התבוננות ו/או עבודה על פי תצלומים במרחב הקיבוצי ובזה האינטימי – משפחתי, ובגשר הזיו אלה ציורים ומיצב וידאו שמתמקדים כולם בכלי החקלאי- קיבוצי-התיישבותי: הטרקטור.
נראה כי למרות השונות בין שתי התערוכות, מתקיים בהן מבט אקטואלי שכמו מיועד להיראות בגליל המערבי שעד לפני חדשים ספורים היה נתון במצב של מלחמה. הטרקטור אינו רק חורש וזורע ומפלח אדמה, אלא גם שובר ומנתץ קירות ועוקר עצים לטובת בטחון הישובים בצפון. רישומיה של איריס שמתארים טנק בחוצות חניתה, מסוק מרחף ממעל, גדר מערכת ותאי הדואר הריקים בקיבוץ משדרים תחושת חירום ואסון מתדפק על השער.
לדברי האוצרים של תערוכת "ארטארקטור" נוצרה התערוכה מתוך רצון להוריד את
כלי הרכב המזוהה עם גאולת האדמה והציונות, כזה שקיבל כמעט מעמד של קדושה, להיבט של ריבונות, כיבוש שממה, סימון קו הבית הלאומי. אל מול הצד הרומנטי
של הטרקטור שתואר באמנות הקיבוצית של שנות השישים-שבעים, מתוארת כאן
ההתפכחות בצורת חלודה שמוצגת במרכז הקיבוץ או בחצרות גני הילדים. את מקום
הנהג חבר המשק החליף תאילנדי מכוסה פנים, והטכנולוגיה המתקדמת (היי טק) באה
על חשבון עבודת האדמה.
להסיר את מעמד הקדושה עם הכלי המזוהה עם גאולת האדמה והציונות
***
בתערוכה היפה והמקורית (מתי הקדישו תערוכה לכלי מיכני הנדסי?) ישנן כמה עבודות שמשכו את תשומת הלב. אלי שמיר ואסף רודריג מיוצגים בציורי שמן יפים שמתרפקים על הנוסטלגיה ובה בעת מבטאים את החלום ושברו בשדה התחוח. אלון פורת מצייר נוף חקלאי פיוטי יותר כשהטרקטור כמו נטמע בתוכו ויוצר חריש של צבע בטבע. הווידאו של עודד הירש מרתק, כמו עבודות רבות וקודמות שלו, כשהוא מתאר חפירה ובעקבותיה חשיפה של טרקטור מתוך האדמה. כאילו מדובר היה בגאולה מהביבים. נועה הגלעדי הציגה בתערוכת "זומו" בכפר גלעדי חלקי טרקטור עשוי זכוכית שתלויים היו מהתקרה של האורווה הישנה – ללא ספק אחד מהמיצבים המרשימים שהיו שם. בגשר הזיו היא מציגה ארבעה ניירות גדולים, לכל אחד צבעוניות שונה, כשאותו טרקטור מככב בכל אחד מהם. יונתן טל תרם לתערוכה ציורי שמן של טרקטורים ופלחים תוך קריצה לימי הזוהר בשדה ובניר. עוד מציגים בתערוכה איתי סורקיס, ארז הדרי (טקסט אמנותי) הילל אפלל, וויאן פרינסלו וכוכי לוי.
איריס פנקסל מחניתה היא הפתעה גמורה עבורי; לא ידעתי אודותיה ואודות עבודתה האמנותית. מדובר ברישומים קטנים וגדולים העשויים בטכניקה של רשת קווי אורך ורוחב ובעט כדורי פשוט. לדברי האמנית מדובר בעמלנות סיזיפית שנמשכת חדשים ארוכים (בציורים הגדולים) וימים אחדים בקטנים יותר. הנקודות האדומות לצד הרישומים מעידות שלא רק אני אהבתי את התוצאה. איריס מתבוננת בסובב אותה מתוך ייצר שאינו ניתן לכיבוש ואהבה למקום ולזמן - גם אם מדובר במצב חירום מתמשך. לצד רישומים במרחב הפרטי: כלי מטבח, מדפים, צמחים, חלל ביתי ודיוקנאות עצמיים של איריס ובתה (מרהיבים לכשעצמם) אותם יצרה בשנים 2023-2025, היא עברה לצייר בשנת 2025 טנק על מדרכת קיבוצית, נשק וכלי מלחמה, חלל אפל של בית חלופי בנהריה, קדרות שכובשת את הנייר הלבן. ריטה כץ, האוצרת, כתבה על התערוכה שהיא "דרך לעבד את המתרחש, לזהות סימנים, למצוא את תוך החושך, במרחב שבו אפשר להמשיך ולראות".
טנק על מדרכת קיבוצית; קדרות כובשת את הנייר הלבן
צילומים: קרני עם עד
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!