נתן טל – חבר ילדות, חבר ליצירה, ידיד ורע / רחל שפירא
דיוקן האמן כאיש (במלאת 30 ללכתו של נתן טל)
שלוש תמונות מחיים ערים וסוערים
אנחנו ילדים בקיבוץ.ילדים שוחרי תרבות.
חברה ותיקה, חדת עין וחדת ניסוח מגדירה אותנו: "חביבי המוזות".
נתן – צייר מילדות.
לימים – הוא יכין את הקישוטים והתפאורות לכל החגים, הוא יאייר ויצייר את ההגדה היפיפייה של שפיים.
בחזרה לילדות -
ראיתם צייר שאין לו מכחול ?
מאין יבוא המכחול הנחשק ?
יום אחד, נמצא הפתרון הגואל. בתנועה פתאומית נתן גוזר קווצה משער ראשו, קושר אותה למקל שמצא בחצר, והנה – יש לו מכחול כמעט אמיתי. הוא צייר!
אין מאושר ממנו.
***
בגרנו מעט.אנחנו צעירים בקיבוץ.
עדיין תרבותניקים. חובבי אמנות. מחפשים (ומוצאים ) דרכי ביטוי.
חברי שפיים מתבשרים, שהקהילה שלנו תזכה לארח את הוועידה הגדולה של הקבוץ המאוחד. אבל -
שפיים תישא בעול האירוח, אך את התכנית האמנותית החגיגית יפיקו וייבצעו חברים מקיבוץ אחר, שידוע במסורת התרבותית המפוארת שלו.
נתן נרעש , לא יקום ולא יהיה !
אנחנו נוסעים למשרדי הקבוץ המאוחד בכתובת המיתולוגית:
סוטין 27 תל אביב.
בהגיענו – כבר מתקיימת ישיבת הוועדה המארגנת .
ללא הזמנה, וללא הודעה מראש, אנחנו נכנסים לחדר הישיבות.
תכירו, אומר נתן ללא היסוס: אני נתן, ואני אחראי על התוכנית האמנותית .
וכך היה.
***
שנים עברו, נתן נשוי לתמר, אב לילדים.איש מפתח בקהילה, בתנועה, במפלגה.
שנות השמונים – פריז.
אומנותו של נתן זוכה להכרה ממסדית, הוא מקבל מלגה מיוחדת,
שישה חודשי שהות בפריז, תקופה שתוקדש ליצירה והשתלמות בבירה האירופאית.
נתן ומשפחתו מגיעים לסיטה ד'זארט, מרכז בינלאומי בו מתכנסים אמנים שזכו במלגה דומה.
תוך ימים ספורים מתקבצת סביבו חבורת אמנים – ציירים, פסלים, מוזיקאים, משבדיה, הולנד, הודו – כל העולם כולו. הם מגלים שמה שחסר להם, זו תחושת הקהילה, החברותא, החמימות האנושית.
הם מגיחים מבדידותם, מחדרי הסטודיו ויוצרים....קיבוץ.
קיבוץ הסיטה. קונצרטים, ביקורים קבוצתיים במוזיאונים, דיונים, ערבי הווי ומסיבות – שבת אחים ובילוי בצוותא.
לא תישכח!
נתן טל. קווצת שיער מראשו חיבר למקל, ועשם למכחול (צילום: דוד עינב)
***
המשוררת רחל שפירא היא בת וחברת שפיים
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!