בעץ השביעי בשורה, התמתח שאולי בניסיון להגיע אל תפוח נהדר שהיה תלוי ממש בקצה הצמרת ... והתמוטט לאחור יחד עם סולמו

בכול שנה, עת מסמיקים התפוחים על בדיהם, היו מגיעות אלינו המתנדבות לסייע בקטיף. רובן באו מסקנדינביה, אך גם משוויץ, גרמניה, הולנד... ואפילו מיפן הרחוקה.

המתנדבות היו קוטפות תפוחים מהקרקע, ובחורינו המצוינים מטפסים בסולמות האלומיניום, להשקיף מלמעלה על תפוחיהן המרקדים בתוך מחשופיהן התפוחים.

כול המתנדבות היו יפות, חוץ ממריסקה, ההולנדית זהובת השיער, שהייתה יפהפייה ממש, וקישיקו היפנית, שחורת השיער, הגוצה והצנומה, שהייתה מכוערת במיוחד.

כמדי יום נהג שאולי היפה, מרכז ענף הנשירים, את טרקטור הפרגוסון האדום בדרך העולה למטע, כשמאחור נגררת הפלטפורמה ומשני צדדיה מיטלטלות באוויר הבוקר החמים רגליהן החשופות של המתנדבות. לאחר תדריך קצר באנגלית רצוצה, הקצה שאולי את הקוטפות לשורות. מאליו מובן שלשורה שלו נטל עמו שאולי את מריסקה היפה, אך מבלי שהתבקשה כלל – הצטרפה אליהם גם קישיקו.

אוויר הבוקר היה רענן, והשלישייה קטפה במרץ. תרמילים מלאים נשפכו למכלי העץ. הבנות קטפו למטה ושאולי ניקה את הצמרות. סולם האלומיניום היה קל במיוחד, אבל גם נטה להתהפך בנקל. שאולי היה מיומן וזריז בסולם... אך לא לעולם חוסן. בעץ השביעי או השמיני בשורה, התמתח שאולי בניסיון להגיע אל תפוח נהדר שהיה תלוי ממש בקצה הצמרת, איבד את שיווי משקלו... והתמוטט לאחור יחד עם סולמו.

תחילה ראה שאולי רק כוכבים, אחר-כך אפלה גדולה, ואחר-כך אור הולך ומתבהר. מתוך הילת האור הופיעה, כדמות מלאך, מריסקה היפה, גוחנת מעליו ולוחשת ממש מול פניו: 'אל תירא שאול', והוא חש בהבל פיה החם ומיד גם במגע שפתיה הלוהטות על שפתיו. ליבו של שאולי גאה באושר שכמותו לא ידע מימיו. הוא הרים את זרועותיו לחבק את המלאך הגואל ואז שמע קולות נרגשים נוספים:

"הוא חי!... הוא חי !!"

פקח שאולי את עיניו והנה קישיקו המכוערת חבוקה בין זרועותיו, וסביבם קהל מבוהל. מוסטפה, הפועל השכיר, סייע לשאולי להתיישב.

"מה קרה?" שאל שאולי בתימהון.

"נפלת ואיבדת את ההכרה", השיב מוסטפה, "זאת הבלונדינית התבלבלה וברחה, אבל זאתי, היפנית, עשתה לך הנשמה מפה לפה והצילה אותך".