העצירה הזאת, והניסיון להיזכר -  עוזרים לי למקד את הבחירה של 'מה לצייר' הזו, כי הרי יש אלפי דברים "של הקיבוץ" שאפשר לצייר

 

"בית ראשון": כך קוראת רוני יֹפֶה לסדרת הציורים שתציג בתערוכת היחיד שלה בגלריה "אינס", ותיפתח ב-29.6.

 

רוני, בת קיבוץ נתיב הל"ה, מתגוררת כיום ברמת גן עם בת-זוגתה אילאיל, ובנן הפעוט רוּבּי. מאז ילדותה הצעירה היא מציירת ומוצאת את ייעודה בציור. למדה במגמת אמנות ותיאטרון בבית הספר האזורי "ברנר", בבגרותה למדה בסטודיו התחנה, אצל דוד ניפו וארם גרשוני, ולאחר מכן ב-Florence Academy of Art, באיטליה.

 

את סדרת "בית ראשון" יצרה במהלך השנתיים האחרונות, ובה היא מזקקת מראות וזיכרונות לציורי שמן בפורמטים מגוונים, מצוירים על לוחות עץ פשוטים, המתחברים זה לזה בחוט הזיכרון האישי והקולקטיבי, ומלווים את הצופה בניחוח הקיבוצי המוּכַּר של שנות ה-90.  

 

וכך רוני על דרכה שלה ל"בית ראשון":

"יש מעט מאוד פינות בקיבוץ שנשארו כשהיו לפני 25 שנים, וכשאני הולכת בהן אני משתדלת לעצור, ולנסות להיזכר אם יש לי איזה "זיכרון ליבה" ביחס למקום הזה. מקרה כלשהו, משהו ששמעתי, או אפילו סיפור שסיפרו לי על המקום.

העצירה הזאת, והניסיון להיזכר -  עוזרים לי למקד את הבחירה של 'מה לצייר' בשביל הסידרה הזו, כי הרי יש אלפי דברים "של הקיבוץ" שאפשר לצייר. אלא שהחוכמה היא איך לצייר דווקא את הדברים שמעוררים בי את הקיבוץ, ולא רק קשורים אליו. המחשבה מאחורי זה היא שאם הדימוי יעורר בי את הקיבוץ - הוא כנראה יעורר אותו גם באחרים".

 

מכבסה: שמן על עץ, 30*40 ס"מ

 

המכבסה היא אחת מהפינות האייקוניות ביותר בנתיב הל"ה, ואולי זה כך בכל הקיבוצים.
הכניסה למכבסה, המקום בו "זורקים כביסה", וממיינים לפי תאים מוגדרים: כותנה, סינתטי...

האמת, שאם הייתי זוכרת את ההגדרות -  הייתי יודעת לסווג את הכביסה שלי היום טוב יותר.

מזל שבתקופה שהייתי צריכה להשתמש לבד בשירותי המכבסה, התא היחיד שהייתי צריכה הוא "כביסת חיילים"...

 

סיר המעלות: שמן על עץ 40*50 ס"מ

 

החפץ בעל מאה השמות! 
זה היה החפץ הראשון שידעתי שאצייר כשהתחלתי לעבוד על 'בית ראשון'. הגרסה ה"צברית" הזו (ברור לי שלא המציאו את זה כאן) לקופסת בנטו היפנית, תמיד תריח לי ממרק עוף ואורז לבן, עוף ברוטב שמן, ותפוחי אדמה בהירים עם נטייה לירקרק שמנוני.

 

את היציאה מהקיבוץ יוצא לי לראות בדרך כלל רק בלילה. רוּבּי מתקלח אצל סבא וסבתא, לובש פיג'מה ונרדם מיד כשמתחילים לנסוע. צילמתי את התמונה הכי טובה שיכולתי מייד כשהשער נפתח והיא כמובן מטושטשת לחלוטין.
זה קצת כמו לצייר מהזיכרון, כשכל מה שיש לך זה איזה דימוי שאת רק זוכרת, וכבר עבר כמה פילטרים של פרשנות, ועדיין איכשהו יכול להיות מזוהה בסופו של דבר.

היציאה מהקיבוץ בלילה: שמן על עץ, 40*17 ס"מ

 

בציור הזה נראים עמרי ואני, בגיל גן חובה, בחורף, הולכים על השביל לכיוון הבית בו גדלתי.

אני מקווה שלציור הזה יהיה ריח של אורנים ובוץ אחרי הגשם.

 

עמרי ואני:  שמן על עץ, 35*35

 

התערוכה בגלריה אינס, רח' החלוצים 11 ת-א, 29.6–20.7 הפרטים בהזמנה.

 

צאלה יפה, חברת קיבוץ נתיב הל"ה, היא אימה של רוני יפה