כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שִׂנְאָה נִשְׁפְּכָה כָּאן הַיּוֹם

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה רֶפֶשׁ הֻשְׁלַךְ גַּם הַיּוֹם

וְאֵינֶנִּי מַצְלִיחָה לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַצַּחֲנָה

וּמִתְּחוּשַׁת הַמַּחֲנָק.

הֶעָשָׁן מֵחַוַארַה מְסַמֵּא אֶת עֵינַי

וּבוֹעֵר בְּפָנַי וְהַחֶרְפָּה אֵינָהּ יוֹדַעַת

לְאָן להוֹלִיךְ אֶת עַצְמָהּ.

כְּבוֹדֵנוּ חֻלַּל הַיּוֹם

פָּנֵינוּ הֻשְׁחֲרוּ  וּדְמוֹתֵנוּ הֻשְׁחֲתָה הַיּוֹם

עַד שֶׁנִּנְעֲלוּ לִסְתוֹתַי וְיָבְשָׁה לְשׁוֹנִי.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיִּשְּׁנוּ טוֹב הַלַּיְלָה,

כִּי פָּרְקוּ אֶת מַשְׂטֵמָתָם

וְהֵקִיאוּ אֶת מֵרָרָתָם

עַל יְלָדִים וְנָשִׁים,

תִּינוֹקוֹת וּזְקֵנִים.

הַלִּסְטִים הִשְׂבִּיעוּ אֶת תַּאֲוָתָם

לְהָשִׁיב שִׁלֵּם וְנָקָם

לִכְפָר שָׁלֵם

וְהָאָשָׁם מֻנָּח גַּם

לְפִתְחִי.

ציירה: ניצן ריבלין