מרחק של כמה אלפי שנים בין מגילת העצמאות למגילת רות, ועדיין יש ביניהן חוט מקשר אוניברסלי משמעותי

 

חג השבועות, בין היתר, הוא חג מתן תורה, מתן עשרת הדיברות אותן הוריד משה מההר. אותן עשרת הדיברות שקיבל העם היהודי מבחינת עקרונות וערכים על פיו ינהג העם המתגבש. בעצם, מהדיבר החמישי העיסוק הוא בערכים אוניברסליים: כבד את אביך ואת אמך, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר ולא תחמוד.

 

במגילת העצמאות עליה חתמו האבות והאימהות המייסדים של המדינה, נכתב כי העם היהודי יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים. בהמשכה נכתב, בין היתר, כי מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות​ חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

 

מגילת רות אותה קוראים וקוראות יהודים בחג השבועות, מדגישה אף היא ערכים אוניברסליים: עזרה לזולת, קבלת הזר, חסד, מקומה של האישה כגורמת שינוי.

 

***

מרחק של כמה אלפי שנים בין מגילה אחת לשנייה ועדיין יש ביניהן חוט מקשר אוניברסלי משמעותי. ראשית ובעיקר, הערך ההומני של היות האדם או האישה אנושיים. ההבנה שכל בני האדם נולדו שווים, ההבנה שגם לאחר ולשונה יש חשיבות וערך, ההבנה שיש לעשות חסד עם האחר והשונה.

 

שנית, ההבנה שעקרונות הצדק והחירות לכלל בני האנוש הם עקרונות יסוד ורק על בסיסם תוכל לצמוח אומה משמעותית.

 

עם הקמתה של הממשלה הנוכחית בדצמבר 2022, ממשלה שנשענת לא מעט על מפלגות שערכי הדת נר לרגליהם, נדמה כי מעולם לא היה מרחק גדול יותר בין ערכי היסוד של היהדות  לבין מי שמתיימר להנהיג  ערכים אלה.

 

הגר, היתום והאלמנה נזנחו זה מכבר. שוויון? למי בדיוק? הכרה בשוני בין בני אדם (להט"בים? נשים?) לא בפרקטיקה של הפוליטיקה אותה מובילים מנהיגי המפלגות הדתיות.

 

בימים אלה שאנו שומעים ושומעות על מקרים רבים של הדרת נשים (מהתחבורה הציבורית, מהמדפים בסופרים, מחברות בממשלה), מגילת אסתר מזכירה לנו כמה מקומה של האישה (היהודייה, הגרה והזרה) הוא משמעותי להפיכת חברה לערכית, מלאת חסד ואמפתיה כלפי כלל בני ובנות האדם.

 

אחת מהצעות החוק הפרטיות אשר הונחו בכנסת הנוכחית על ידי חברי הכנסת מהמפלגות הדתיות, היא תיקון לסעיף 4א' בחוק השבות שנקרא "סעיף הנכד". הסעיף עוסק בזכות לעלות לישראל, להתאזרח וליהנות מזכויות ומהטבות של עולה "המוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". הצעת החוק מצמצמת אפשרות זאת.

 

אם נחזור למגילת העצמאות נגלה כי כשרות המואבייה רצתה להצטרף לעם היהודי (הווי אומר להתגייר) לא נדרשים ממנה טכסים כלשהם לצורך גיור. העם בבית לחם מסתפק בהצהרתה "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִיךְ אֱלֹהָי".

 

שתי המגילות משקפות ערכי יסוד שמרחק השנים לא שינה מהותית. נהפוך הוא, מרחק השנים רק ביסס את חשיבות ערכים אלה.

אבל, דווקא מי שמתיימרים להנהיג לאורה של התורה ועשרת הדיברות, התרחקו מרחק שנות אור מערכי יסוד אלה.

מתן התורה של החג הנוכחי, צריך להיות חזרה למהות הראשונית והבסיסית של ערכי היסוד של כל חברה אנושית, הומנית, ליברלית.

 

רות מצטרפת לנעמי וערפה שבה לארצה, ציור של ויליאם בלייק, משנת 1975 (מתוך ויקיפדיה)